השנה 1903, לאחר שהרב המקומי הטיל קללה נוראה על אביה, יצאה נערה בשם גיזלה למסע רווי טלטלות מהעיירה ההונגרית מַרַמוּרֶש סִיגֶט אל וינה, הבירה הקוסמופוליטית התוססת. שם תבנה את חייה ותחווה נישואים, לידות, גירושים והתאלמנות. שנים אחר כך בימי מלחמת העולם השנייה היא תצליח לשרוד ולעלות לישראל, לעומת רבים מבני משפחתה שנשארו בהונגריה ונשלחו למשרפות של אושוויץ.

 

שנים ספורות קודם למותה של גיזלה בשנת 1959, באחד מימי הקיץ החמים, בעודה יושבת במרפסת ביתה, מזדמן לחצרה זר בשם מרק נוימן ומבקש כוס מים. עד מהרה מתברר כי הוא בן עיירתה, והזר נהפך למוכר. השניים יושבים זה מול זה על מרפסת ביתה, ומרק משמש לגיזלה אוזן קשבת כשהיא משילה את זיכרונותיה ומקלפת אותם קליפה אחר קליפה. וכאשר הדמעות עולות בעיניה, דומע מרק ודומעים גם הקוראים.