החיות מצטופפות בתיבת נוח - גדולות, קטנות, עם פרוות, עם נוצות, חלקלקות ומבריקות. איך הן יסתדרו שם בדוחק הזה?

ג'אן ברט ראתה בדמיונה את הנכדה של סבא נוח עולה לתיבה עם החיות ועוזרת להן להתארגן. זה לא כל-כך קל, משום שהן דוחפות ודוחקות זו את זו, מתחככות ומתנגשות. כשהתיבה מתנדנדת על פני המים, כל החיות שוקעות בשינה עמוקה ואז הולכת הילדונת בעלת התושייה על קצות האצבעות, מתירה צווארים וזנבות, כנפיים וכפות, עד שגם היא נרדמת לה בשלווה בין כפות האריה.

הסיפור על תיבת נוח, החוצה באומץ את מי המבול הגדול ארבעים יום וארבעים לילה, מקבל כאן זווית ראייה חדשה ורעננה, עם ציורים נהדרים, שמשקפים את אהבתה של ג'אן ברט לחיות, גדולות וקטנות.

ג'אן ברט רצתה כל-כך לכתוב ספר על תיבת נוח לא רק משום שהיא אוהבת לצייר חיות, אלא משום שתהליך היצירה כלל נסיעה לבוצואנה שבאפריקה, לשם צפייה ביונקים ובציפורים במרחב המחיה הטבעי שלהם. "הקִרבה הפיזית ליצורי אפריקה היתה חוויה עזה ומלהיבה," היא אומרת.