בספר שלפנינו שב חוקר האמנות רון ברטוש אל פרק אמנותי מוקדם ואל זיכרון ימיו הראשונים של דני קרוון כאמן. הספר חוזר אל קיבוץ הראל של שנת 1953 ואל ימי "חג החומש", חגיגות שנועדו לציין חמש שנים לעליית הקיבוץ על הקרקע. הקיבוץ הפקיד את ניהול האירועים ותערוכת החג בידיהם של שני חברי קיבוץ מוכשרים - יענקל'ה אגמון ודני קרוון הצעירים. עד מהרה הפכה תערוכת חג החומש למפגן אמנותי־תרבותי־חברתי מורכב שהצליח למזג בין היצירה לבין אירועי המציאות תוך שיתוף פעולה בין האמן ובין החברה שבה פעל. במבט לאחור זו הייתה היצירה הסביבתית הראשונה של דני קרוון, וככזו היא הניחה את ערכי היסוד של יצירתו – סובלנות, שוויון, צדק חברתי, הידברות, ערכים מקומיים לצד אוניברסליות וכמובן – שלום, הנושא שעובר כחוט השני במכלול יצירתו כמושג, כמילה, כסימן, כיעד וכערך אנושי עליון, וזיכה את דני קרוון בתואר "אמן לשלום" (Artist for Peace) לשנת 1996 מטעם אונסק"ו.