הספר “מחולי לרפואה בסין המודרנית” עוסק בתולדות הרפואה בסין בשנים 1985-1832. הספר בוחן תקופה ארוכה: החל מהגעתו של הרופא־מיסיונר הראשון לסין, וכלה בסוף פעילותם של עובדי רפואה מקומיים (הרופאים היחפים).

הספר מספר על שינויים במדיניות הממשל הסיני ועל ניסיונו הראוי להערכה להתמודד עם מצב הרפואה בקרב אוכלוסייה גדולה ומגוונת כל כך – בערים ובכפרים. הוא עוסק גם בשינויים בפעילויות המיסיון והרופאים המערביים שהגיעו לסין. שניהם גם יחד נאלצו להתמודד עם אמונות עממיות – לפעמים בכוח נגדן ולפעמים לצידן.

התרבות והאמונות הסיניות שונות לחלוטין מאלו המערביות, ואת הפער הזה היה צריך למלא במדיניות ובקשר בלתי אמצעי בין העם הסיני ובין אנשי העולם המערבי, כדי להתגבר על ההתנגדות לשינוי במערך הרפואה העממית. הספר מציג את תהליך השתלבותה מרצון של הרפואה הסינית המסורתית במערכת הריפוי והמניעה המודרנית, כמהלך פוליטי. הוא דן גם בהשפעות של הרפואה המערבית על הפוליטיקה הסינית:

"מרגע שהרפואה המערבית חדרה לסין, היא עודדה את החברה הסינית לשנות את תפיסותיה ואת התנהגותה בכל הנוגע לגוף, למחלות ולבריאות, והתהליך היה לעיתים קרובות חלק מהשינויים שחלו במצב המדיני, בהגות המדינית, בסדרי החברה ובתפיסת הלאום וזהותו".

הספר משובץ בדוגמאות מרתקות של מקרים יחידניים הממחישים את הלכי הרוח בתקופות השונות, בנושאים שונים: איכות המרפאים והכשרתם, התשלום שהם מקבלים, מדיניות נתינת תרופות, היחס לאשפוז, מניעת מגפות, היחס לרופאי אליל ועוד.

פרופ' יאנג ניאן־צון, יליד 1964, בוגר המחלקה להסטוריה באונברסיטת רנמין, מתאר בספר את התרחבותה ואת התפשטותה של הרפואה אל כל חלקי סין, במהלך שיונק מן העבר המסורתי ומתחבר למודרנה הרפואית, לרווחת התושבים במבט צופה פני עתיד.