תיאור:
אֲנִי כּוֹתֵב אוֹתָךְ,
אֲבָל אֵינֶנִּי מְדַמֶּה
בָּאוֹתִיּוֹת פָּנִים אוֹ גּוּף;
נְקֻדּוֹת הַשָּׁקָה בֵּינִי לְבֵינֵךְ,
דִּמְיוֹן חָטוּף.
הַשֵּׂעָר שֶׁלָּךְ מִתְפַּזֵּר
בַּחֹמֶר אוֹ בָּרוּחַ, נַעֲמָה?
הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ, יָם אוֹ אֲדָמָה?
בַּמַּעֲבָר שֶׁל הַבָּשָׂר בַּסּוּפֶּר – אַתְּ יוֹדַעַת
לְהַצְבִּיעַ עַל הָאֵזוֹר שֶׁאֵלָיו נִקְוֶה הַדָּם?
מָה נוֹתָר מֵהַלֵּב הַמְּפַזֵּז עַל מַגַּשׁ מַתֶּכֶת אוֹ הַשָּׁט
בְּאִי הַכַּסְפִּית שֶׁהוּא הַגּוּף?
“ממטר” הוא ספר שירה העוסק במקומו ובאפשרויותיו של היחיד בתוך תא משפחתי שהתפרק לחלקיו. במרכזו – בן יחיד, שאיבד את הוריו, וכותב לעצמו אחות דמיונית. הספר הוא הרהור מתמשך על יכולתה של השירה לברוא עולם אלטרנטיבי, הפוך, שבו המתים חיים והחיים נתונים למרותם של המתים. בדחיפות לשונית בלתי רגילה, בתנופת הלשון השרה, הופך נועם נגרי את המילים לגופים אמיתיים. השירה נותנת חסות זמנית מפני המוות ולמרות הידיעה הברורה שאין בכוחה לרפא את תחושת האובדן, השיר הוא כוח חי שהופך את החסר לחסד. נועם נגרי הוא סופר, מוזיקאי ואיש חינוך. פרסם עד כה שלושה ספרים (“מצוֹפים”, 2007; “רסיסים של אור שבור”, 2012; “טֶקנומליה”, 2016). מגוון מסיפוריו ומשיריו פורסם בעיתונים, כתבי עת ומגזינים ספרותיים.