מתוך‭ ‬החרדה‭ ‬של‭ ‬ימי‭ ‬סגר‭ ‬ומגבלה‭, ‬בוחנת‭ ‬תחיה‭ ‬דב‭ ‬תמונות‭ ‬זיכרון‭, ‬מנסה‭ ‬להקפיא‭ ‬רגעים‭ ‬של‭ ‬אושר‭ ‬ורגעים‭ ‬של‭ ‬אימה‭. ‬מנסה‭ ‬לצייר‭ ‬תמונת‭ ‬מציאות‭. ‬התחושה‭ ‬האפוקליפטית‭ ‬נטבלת‭ ‬בהומור‭ ‬כמו‭ ‬למשל‭ ‬במחרוזת‭ ‬המחויכת‭ “‬בקטלוג‭ ‬של‭ ‬סנו‭”. ‬עם‭ ‬זאת‭ ‬היא‭ ‬אינה‭ ‬מצניעה‭ ‬מבט‭ ‬מפני‭ ‬זוועות‭ ‬שהן‭ ‬גם‭ ‬מחוץ‭ ‬לתחום‭ ‬הבועה‭, ‬פליטים‭, ‬מלחמות‭, ‬הרג‭ ‬ואימה‭. ‬פטריות‭ ‬יער‭ ‬יכולות‭ ‬להיות‭ ‬גם‭ ‬רעילות‭, ‬ושגרת‭ ‬חומרי‭ ‬הניקוי‭ ‬להיצבע‭ ‬בצבעים‭ ‬פסיכדליים‭. ‬שיריה‭ ‬של‭ ‬תחיה‭ ‬דב‭ ‬אינם‭ ‬יומרניים‭, ‬הם‭ ‬נמסרים‭ ‬לכאורה‭ ‬כלאחר‭ ‬יד‭, ‬והם‭ ‬שירים‭ ‬של‭ ‬אמת‭ ‬ושל‭ ‬הזדהות‭ ‬גדולה‭ ‬עם‭ ‬החלש‭ ‬והסובל‭. ‬וכאמור‭, ‬מעל‭ ‬כל‭ ‬זאת‭, ‬החיוך‭.‬