"והוא רצה דווקא אז להוכיח לנו שהעיקר בעולם הוא 'האין' הנעלם, שהעולם הנראה לעיניים אינו אלא צל עובר, תרמית החושים, תעתוע הדמיון, בקיצורו צעיף המאיה".
שישה צעירים, שבמרכז עולמם הספרות והאומנות, מנהלים חיי קומונה וחולמים על תהילת עולם. יום אחד נכנסת לחייהם דמות נשית מסתורית, וכל השישה נשבים בקסמה ומתאהבים בה.
דמות זו, המגלמת בהווייתה את המסתורין ביחס למהותה של האישה ורצונותיה, ממקמת את עצמה בפניהם כחידה שיש לפענח.
המפגש עם הנערה מפר את חוקי הקומונה, מערער את היסודות שעליהם היה בנוי עולמם של חבריה, וכופה תנועה על הקיבעונות הכוזבים שמכתיבים הדימויים והייצוגים – שבעזרתם יכלו לברור את האמת מתוך הבדיון, את המציאות מהדמיון.
מהו סוד חייה של נערה זו המכשפת אותם ומסעירה את נפשותיהם? מה ניתן לדעת עליה? מה ניתן לומר עליה?
כשצעיף המאיה – האשליה שמספקת מראית העין – נקרע; כשמוּסֶרֶת הרעלה המסתירה מאחוריה את מה שלא יכול להיראות – מתגלה הממשי לפני ששת החברים, אותו ממשי שהמוות הוא ניצחונו הסופי. או אז מתברר להם שהמוות הוא גם האמת היחידה שיש.

אהרן אברהם קבק (1883–1944), מחבר הרומן הנודע "במשעול הצר" ויצירות רבות ומגוונות אחרות, הוא סופר ארץ ישראלי יליד רוסיה, אהוב הקוראים בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. הוא הגדיר את ה"אני מאמין" הספרותי שלו במילים: "אני שואף לעורר עניין אצל קוראיי, ליצור אצל הקורא את האילוזיה, או יותר נכון את האמונה, שכל מה שאני מספר הוא אמת".

ענת רנן