"הבת הביולוגית שלי היתה אמורה להיוולד בשנת 2009, כשאני בת 33. חיכיתי לה הרבה זמן. עברתי מספיק הפריות וחוויות חוץ־גופיות בשביל שתבוא. על פי כל החישובים והבטחות הרופאים, התאים העובריים שלה היו אמורים להשתכפל ברחמי עד שיתגבשו לתינוקת מושלמת."

אבל בסופו של דבר לא זה מה שקרה. בתה הבכורה של נעמה סגל גדלה והתפתחה במחשבותיה ובכמיהותיה, אבל נולדה מאישה אחרת, ונעמה קיבלה אותה בצו בית משפט. 

סגל כותבת על השאלות שהיא מתמודדת איתן כאמא מאמצת — בעיקר על אלה שנותרו ללא תשובה, על המלכודות — בעיקר על אלה שנפלה אליהן, על האהבה ועל האכזבה, הצחוק והבכי (רוב הזמן יחד), על הסיפוק ועל העייפות הגדולה.

תנופת הכתיבה שלה אדירה ומשיבת נפש מפני שהיא כותבת אמת.

טוב לקרוא את המילים שלה — בין אם הסיפור שלה מוכר לך מכלי ראשון, ובין אם לאו. 

"מי יכול ללמד את נעמה סגל איך להיות אמא? השופטת שחתמה על הצו? המומחים מהשירות למען הילד? ספר יד שנייה במצב טוב, שמספר על '20 דברים שמאומצים רוצים שההורים המאמצים שלהם ידעו'? בכתיבה רוויה בכנוּת, חיוּת והומור עצמי, כתבה סגל סיפור חניכה עצמית של אם — יצירה מעוררת השראה לכל איש ואישה שמלמדים את עצמם איך להיות הורים, איך להיות ביחסים, איך לצמוח מתוך ספקות עצמיים."                                          ארנה קזין

נעמה סגל היא ציירת ומאיירת, נשואה ליואב ואמא מאמצת לרונה וגליה.