גילי כותבת סיפורי חיים. במשך שנים סיפוריהם של ניצולי שואה מילאו את ימיה ולילותיה, סיפורים אנושיים של אובדן וקרע. אבל עכשיו, אחרי עשרים שנים של כתיבה, היא החליטה שמספיק, והיא לא תכתוב יותר סיפורים כאלו. בגיל חמישים וחמש, היא רוצה לנוח, לכתוב את ספר הילדים שתמיד חלמה עליו, לדאוג לשתי בנותיה הגרות בלונדון, ולהמשיך לרוץ כל יום בשדות שליד ביתה עם כלבהּ האהוב, שון.

על אף רצונה במנוחה, נכנסת לחייה מיכאלה. מיכאלה חזרה עכשיו לארץ לאחר עשור שבו חיה עם בת זוגתה, אנדה, באמסטרדם. הבית הישן של הוריה עומד לפני הריסה, ועולה במיכאלה צורך בוער לספר את סיפורם, את סיפורהּ. היא פונה אל גילי ומבקשת ממנה לכתוב את הסיפור, ולעזור לה לנבור בעבר השותת שפצעיו מאיימים לבלוע אותה. תוך כדי כתיבת סיפורה של מיכאלה, גילי מעזה לראשונה לכתוב גם את סודותיה שלה.

בית עוגות הדבש הוא ספר על קשר עמוק ואינטנסיבי בין שתי נשים, שבה בעת מצילות זו את זו וגוררות זו את זו אל מערבולת של זיכרונות, צער ועונג. זהו סיפור על כוחה המהפנט של הכתיבה, השולחת אותן לגלות את עברן.

כתיבתה של תהל רן עזה ורבת ניגודים, והיא לוקחת את הקורא אל מעמקי נפשן של הדמויות ובונה להן בכתיבתה קורת גג ומחסה. זהו סיפור על מפגש משנה חיים בין שתי נשים שכוח הכתיבה והזיכרונות מחבר ביניהן. סיפור על כתיבה שפוצעת אבל גם מרפאת.

זהו ספרה החמישי של תהל רן, אומנית ויוצרת, כלת פרס ראש הממשלה לספרות (2010), פרס מגן הילד (2000), ופרס רוזנבלום לאומנויות הבמה (2018). ספרה הקודם, בשם אחותי, ראה אור בהוצאת מודן (2011).

חלוציות וירידה מהארץ, שואה ותקומה, דור בוני הארץ והדור שגדל במדינה עצמאית, שלובים וסרוגים זה בזה בסיפור מרתק שכתבה תהל רן מתוך התבוננות מעמיקה ובלשון עשירה ובלתי שגרתית. מומלץ מאד.