תיאור:
במערבולות ההנגאובר נהגתי לכיוון מזרח. העצים מרוחים וצבעים מסנוורים. עיגולים מתעופפים בין צבעים מהירים, מכוניות עוקפות אותי מימין ומשמאל, העיניים כבדות. עושות צרות. אוטובוס עבר קרוב אלי. קרוב מדי, לטעמי. האטתי וסטיתי לשוליים. קשה לבצע את שני הדברים ביחד.
"מה יש לך?" שאל אותי הילאל.
הבטתי בו דרך משקפי הטייסים ואמרתי, "מאושר!"
"אתה נוהג כמו דפוק!" הוא המשיך בקו הרע. מה קרה לך? שתית הרבה אתמול?"
לפעמים ערבים לא יודעים מה זה להיות מאושרים. הרמתי את המשקפיים והסתכלתי לו בעיניים. "אני מאוהב, יא זאלמה! מאוהב! עכשיו תדליק לי סיגריה לפני שהלב שלי יוצא מהחולצה וחונק אותך במכות."
הוא שלף סיגריה הדליק אותה וציקצק עם הלשון.
"נהיית פולני?" שאלתי. "מה זה, הצקצוק הזה?"
"יעני לא מבסוט."
דפקתי שיעול מהסיגריה ואז הייתי צריך לבלוע את מה שעלה. "למה לא מבסוט?"
"מתי יש לך בחורה אתה משתגע. נעלם, חוזר, אין עבודה, יש עבודה. אתה רב איתה. צועק עלי. שמח איתה, מסטלבט עלי. ובסוף אתה בדיכאון, בלי חיוך ובלי כלום. אני כבר מכיר אותך," הוא אמר.
יודה, גיבור הרומן בובת תרנגול, הוא גנן בן שלושים וקצת עם כרס לא קטנה, עם בקבוק בירה בצהריים וכוס ויסקי בערב, בוץ מתחת לציפורניים ופה ג'ורה. נמרוד איטקין בנה לו עולם שלם של גינות שהוא מטפח ונשים שאיתן הוא משתולל, חרמן ורגיש, עצוב ושמח, וכל הזמן מאוהב לגמרי ביוליה היפה להדהים והמטורפת.
מתחשק לנזוף בו, לתת לו בראש, לנחם אותו ואולי לנסות לחנך אותו – אבל אט-אט מתברר שהוא בעצם מנחם אותנו ומחנך אותנו, מנחה אותנו איך להניח לנימוסי השולחן המגבילים והמאבנים שלנו – ולחיות עם כל הלב.
נמרוד איטקין נולד בנהרייה. בגיל שש נהג להופיע לפני ילדי הגן ולספר להם את עלילת הפרק האחרון של הרובוטריקים. בבית ספר יסודי הקריא שיעורי בית ממחברת ריקה. את חטיבת הביניים עבר כשברקע איום הפנימייה ובכיתה י' כבר הועף משני בתי ספר. בי"א עף מבית ספר אקסטרני. מהצבא השתחרר בדרגת רב"ט ומאז עבד בעשרות עבודות שונות. בין לבין למד כתיבה בסם שפיגל וטייל שנה באוסטרליה וניו זילנד. כיום לומד קולנוע במכללת בית ברל.
מחיר: 94.00 ₪