נוטות החסד, "Les Bienveillantes", הוא ספר הביכורים של ג´ונתן ליטל, יהודי אמריקאי בן 38, שגדל בצרפת ומתגורר היום בספרד. גיבור הרומן שלו הוא קצין אס-אס נאצי נטול רגשות אשמה החי ופועל בסביבה של נאציזם, אנטישמיות ורוע . נוטות החסד הוא פרֶסקו בּארוקי המתאר בגוף ראשון את עולמו המפלצתי של קצין אס-אס בין 1938 ל-1945, יצירה מהפנטת, מטרידה ורבת-עוצמה, שמיד עם הופעתה זכתה לתשבחות הקוראים והביקורת, כמו גם להשוואות בין ליטל לבין סופרים כמו טולסטוי ודוסטויבסקי.

נוטות החסד זכה בפרס גונקור ובפרס האקדמיה הצרפתית. החלטת חבר השופטים של פרס גונקור, הפרס הספרותי החשוב ביותר בצרפת, לא הפתיעה איש. הכול ידעו את התוצאה כבר בקיץ: הגונקור אינו יכול שלא להיות מוענק לסופר האלמוני עד אז, ג´ונתן ליטל. הצעיר האמריקאי לא רק הפר את כללי הכתיבה ה"רזה" המקובלת בשנים האחרונות בצרפת בקרב סופרים צעירים רבים, כשהנחית על שולחן המו"לים כתב יד של קרוב לאלף עמודים צפופים, אלא גם העז לכתוב בצרפתית שאינה שפת אמו.

ג´ונתן ליטל מספר כי עניינו בזוועות המלחמה נובע מההתבגרותו כאמריקאי בצל מלחמת וייטנאם ומשנים ארוכות של פעילות הומניטארית בקוסובו, רואנדה וסיירה-לאונה. בסוף שנות השמונים הוא החליט להתמקד בשואה לאחר שצפה בסרט "שואה" של קלוד לנצמן, אך בעיקר בעקבות תצלום ישן שנפל לידיו, ובו נראית גופתה העירומה בשלג של פרטיזנית צעירה שחבל התלייה עדיין כרוך סביב צווארה (לימים התברר לו כי זוהי זויה קוסמודמיאנסקייה, שנתלתה על ידי הנאצים באוקראינה והפכה בימי סטאלין לסמל של הניצחון הבולשביקי על הנאצים).

לדברי ליטל, תצלום זה הפך עבורו לאובססיה והוביל אותו לשנים של תחקיר ונסיעות ברחבי רוסיה, אוקראינה וקווקז. הכתיבה עצמה נמשכה ארבעה חודשים בלבד, והתוצאה שהתקבלה היא מונולוג מצמרר, חלום בלהות של ממש: וידויו הדמיוני של קצין האס-אס מקסימיליאן אואה, המציב בפני הקורא שאלה קשה מנשוא: מה היה הוא עושה במקומו?

נוטות החסד משתרע על פני כ-900 עמודים, והוא רואה אור בעברית עוד לפני צאתו לאור באנגלית. בד בבד איתו רואה אור הספר "נוטות החסד - הפולמוס", שהוא קובץ מאמרים וראיונות על הספר ופניות של הסופר למתרגמים.