תיאור:
המושג "הטרוטופיה", אשר אותו ניסח מישל פוקו לראשונה בשלהי שנות ה-60, שינה באורח רדיקלי את גישתם של חוקרים וחוקרות בתחומי ידע שונים למרחב, את המחשבה שלהם על האופנים שבהם המרחב משתתף בעיצוב החברה ומתעצב על ידי השימושים השונים בו. פוקו, "דייר קנאי של המרחב", ניסח בהרצאה "על מרחבים אחרים", הכלולה בספר זה, כמה מעקרונות העימות עם "צאצאיו האדוקים של הזמן". בחיבורו מציג פוקו את השלכות המעבר ההיסטורי שהתרחש במאה ה-20 ממחשבה המאורגנת לאורך ציר הזמן (השושלתי, ההכרחי, המדיר) למחשבה המאורגנת לאורך ציר המרחב (החוזי, הזמני, הפתוח); פוקו מציע בטקסט זה קווי מתאר למחשבה פוליטית על מרחבים המשמשים למשמוע ואחרים שבהם נפרצות דרכי מילוט.
ההטרוטופיה, קובע פוקו, מהווה תנאי לקיומם של חיים חברתיים. באמצעותה מאבד ההמון הסתמי את צורתו המגובבת ומתעצב בדמותה של חברה בעלת הבדלים, גוונים והיררכיות הנרשמים בצורת יחידות סגורות של מרחב וזמן. יחידות אלה הן חלק מן המרחב החברתי, אך הן נבדלות ממנו באופנים שונים. המוזיאון, בית המשוגעים, הארכיון, בית הסוהר, היריד או הרכבת – כל אלה הם חלק מן ההטרוטופיות שאותן מתאר פוקו בגניאלוגיה של השיגעון והתבונה" או "לפקח ולהעניש"
אריאלה אזולאי, שתרגמה והוסיפה אחרית דבר, מלמדת תרבות חזותית ופילוסופיה צרפתית בת זמננו באוניברסיטת בר-אילן. ספרה האחרון, "דמיון אזרחי - אונטולוגיה פוליטית של הצילום" ראה אור בהוצאת רסלינג.
מחיר: 84.00 ₪