בעשורים האחרונים אנו עדים לרנסנס פורה של העיסוק ברוחניות אשר לא פעם קורא תיגר על הבניות מערביות יסודיות. תסיסה זו באה לידי ביטוי גם בשדות הטיפוליים, הן הרעיוניים והן הקליניים, בבחינה מחודשת של מהות החיבור בין הגוף לנפש ובין האדם לזולתו. על אף הדימוי הרווח בימינו, רעיונות אלו אינם חדשים לשדה הפסיכואנליטי שניהל עוד מראשיתו מאבק פנימי סוער סביב שאלות אלו, כדוגמת הקרע שהתגלע בין פרויד ליונג. דימויה המדעי-סטרילי של הפסיכואנליזה התקבע לא בכדי, כאשר לאורך ההיסטוריה הפתלתלה של השדה ניכרת העדפה בולטת של דיכוטומיה, דואליות ופיצול, לצד ניכור והדיפה של מודלים כוליים. עם זאת, במרוצת השנים ניכר שההדחקה ההיסטורית של אלמנטים אחדותיים ורוחניים היא זו אשר מגבילה את הישג ידה של תורת הנפש לתאר את האנושי, על מכלול חוויותיו. עליית קרנן של תורות ומסורות שהשותתו על הבנה פנומנולוגית או פאן-פסיכיסטית של העולם והאדם עשויה להצביע על חסך תיאורטי זה והשלכותיו הקליניות.
ספרה של אורית ונטורה-חן בוחן תרומות תיאורטיות מהפילוסופיה של ההומאופתיה הקלאסית להמשגה הפסיכואנליטית. דימוי הידע של "הכוח הוויטלי", כינוי לממד הרוחני בהומאופתיה, מוצג כמבטא רכיב ייחודי של הפרט ושל נפשו הפרטיקולרית ומנוסח כתשתית רחבה שבה חולי הוא אבן דרך אינהרנטית במסע לבריאות. המשגה זו עשויה לאפשר נקודת מבט טיפולית שתתווה את תהליך האיחוי בין ממדיו השונים של המטופל, כך שיוכל לפעול כישות אחדותית בעולמו שלו.

"בספרה של אורית ונטורה-חן מתגלמות תשוקה, חשיבה ומחויבות לרעיון הכוליות האינטגרטיביות וההרמוניה הרוחנית בפרישתם הבהירה של שני שדות דיון עיקריים שלעיתים הם עצמם מפוצלים זה מזה. במישור הרוחני: השאיפה לריפוי הוליסטי וחיפוש המפתח הפנימי, ובמישור האנליטי: פרישה מרשימה של סטורקטורות שונות ליחסי פיצול, אחדות והדינמיקה של הנכחת האחדות באסכולות השונות בשדה הפסיכואנליטי. היציאה למסע שמציעה ונטורה-חן היא יציאה למסע פתוח כשמיתרי הריבוי מתנגנים, מִבנים מקבילים נבחנים, השאיפה לכוליות מרטיטה את המיתר והאחדות נסתרת ונבנית בכמיהה לריפוי".
פרופ' חביבה פדיה, אוניברסיטת בן גוריון


ד״ר אורית ונטורה-חן היא פסיכולוגית קלינית, עמיתה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו; חברה באיגוד הישראלי לפסיכולוגית העצמי. הומאופתית קלאסית, RCHom, וראש ועדת האתיקה באגודה הישראלית להומיאופתיה קלאסית.