השנה היא 2038. חיים בירקנר, האיש הכי מבוגר בישראל, חוגג את יום הולדתו ה-105. מחר הוא יעלה על מטוס להונגריה, כדי לעשות את השנים האחרונות לחייו בדירת ילדותו ההולכת ומתפוררת. עתה, ממרום שנותיו, מוקף בהמוני בני משפחתו ואף על פי כן בודד כביום היוולדו, הוא נזכר בפרקים המפוצלים, החופפים והמצטברים של פרשת חייו הדרמטית.

בתנועה מתעתעת על ציר הזמן, חוזר חיים לימי ילדותו אפופת המסתורין, לחברה היחידה שלו אז ולעץ הפלאים הצהוב שלהם, למעורבות המטרידה של אביו בפרשת קסטנר, למילוטו כילד מהונגריה הנתונה תחת כיבוש נאצי ולפרידה הכפויה מהוריו, שסירבו לעלות לישראל. הוא נזכר באשתו שנפטרה בטרם עת, ומגולל את סיפור יחסיו המתחדשים עם בתו שנטש בגיל ינקות.

כמעין מספר נודד בעולמו שלו, קשור ובה בעת מנותק, בנימה כמעט אגבית ולרגעים משעשעת, הוא מספר על עולם היהודים האבוד, על חייו של מהגר אירופי במדינת ישראל הצעירה, על המשבר בתנועה הקיבוצית, על תל אביב של לפני יובל שנים, ועל השואה, שצילה נטוע בתוכו לעולם.

מעל הכול מרחף קולו של אנטי-גיבור מובהק. יש שיאמרו שהוא שקרן, אבל הוא פשוט מעדיף לא אחת את הבדיון על פני המציאות.

עומר מאיר ולבר

עומר מאיר ולבר נולד בבאר שבע ב-1981. בגיל צעיר הוא פרץ כמטאור בשמי הניצוח בישראל, וזה עשור וחצי הוא מנהל קריירה בינלאומית משגשגת. היום הוא משמש בין השאר המנהל המוזיקלי של הפולקסאופר בווינה, של בית האופרה תיאטרו מאסימו בפלרמו ושל תזמורת סימפונט רעננה. הוא מחלק את זמנו בין מילאנו לווינה.

ארבע פעמים התעלף חיים בירקנר הוא ספרו הראשון בעברית.