על לחימת כוחות היבשה בדרגים הטקטיים נכתב רבות, אך מעט יחסית נכתב על המפקדות הבכירות ביבשה - מפקדת זרוע היבשה ומפקדות הפיקודים המרחביים: צפון, מרכז ודרום. ספר זה ממשיך ומשלים את ספריו הקודמים של המחבר - 'הרמטכ"ל' ו'המטכ"ל' שבהם המיקוד היה במפקדה האסטרטגית של צה"ל ובעומד בראשה, ו'מפקדת חיל־האוויר' שעסק במפקדת זרוע. מחקר זה הוא צעד נוסף בהשלמת התמונה המתארת את התפקוד של הדרג האסטרטגי )מטכ"ל( והדרג האופרטיבי )זרועות ופיקודים( ואת היחסים ביניהם. הספר מתחיל בתיאור התרבות הארגונית של כוחות היבשה וכיצד היא משפיעה על תפקוד המפקדות היבשתיות הבכירות. לאחר מכן מחולק הספר לשני חלקים: חלקו הראשון עוסק בגוף בונה הכוח היבשתי, על גלגוליו השונים - מפקדת גיסות השריון, מפח"ש ומז"י. לאחר סקירה כללית של ההִ שתנות הארגונית בתחום זה, מוצגים שלושה מקרי מבחן של תהליכי בניין כוח - אחד מכל תקופה ארגונית. חלקו השני של הספר עוסק במפקדות הפיקודים המרחביים וגם במפקדות האוגדות המרחביות. הוא מציג את מגוון דרכי הפעולה שלהן בזיהוי אתגרים חדשים ובמתן מענה להם. בחלק זה מופיעים מקרי מבחן של פיתוח ידע ייעודי וכשירות מבצעית שנועדו לתת מענה לאתגרים המצויים באחריות מפקדות מרחביות אלה. הספר מנתח תהליכים בבניין הכוח, בפיתוח ידע מבצעי ובבניית כשירות מבצעית ומשווה ביניהם. המגוון הגדול של הדוגמאות וההשוואה ביניהן מאפשרים לזהות מנעד של דרכי מענה ודפוסי פעולה חוזרים. הספר מציע לכל אורכו, בהתאם לנושא, נקודות למחשבה לעתיד.