למרות שאינה מוכרת במיוחד בציבור הרחב, תנועת המוסר היא אחת התנועות החשובות ביותר שהתפתחו באורתודוקסיה היהודית במזרח אירופה. היא הציבה את טיפוח ה'יראה', כלומר תיקון המידות ועיצוב האישיות, לצד הערך של לימוד התורה. מורי התנועה הורו לעקור את המידות הרעות - הגאווה, הכעס, הקנאה, התאווה, העצלות ודומיהן - ולטעת במקומן מידות טובות: ענווה, סבלנות, 'עין טובה', הסתפקות במועט, זריזות וכיוצא בהן, וכל זאת בעזרת ספרי המוסר הקלסיים של המסורת היהודית. 

על אף הבסיס הרעיוני המשותף לכל בעלי המוסר, הלכה התנועה והתגוונה ככל שקנתה לה אחיזה והשפעה בישיבות ליטא. היא פיתחה זרמים שונים בעלי דגשים שונים - החל מזרם נובהרדוק הרדיקלי, בעל הדימוי ה"בוהמי", שחינך לחשד-עצמי פסימיסטי ולביזוי העולם הזה, וכלה בזרם סלובודקה בעל הדימוי ה"בורגני", שטיפח אופטימיות ומתינות הליכות. 

ספר זה הוא החיבור הראשון הבוחן את הגותם של אישי התנועה לכל אורך תולדותיה - מראשיתה בליטא של אמצע המאה ה-19 ועד לישראל של תחילת המאה ה-21, תוך עמידה על הרלוונטיות של השאלות שהעסיקו אותם ועד לשיח הרעיוני הרחב יותר של ההגות היהודית. 

פרופ' בנימין בראון מלמד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עוסק במחקר האורתודוקסיה היהודית לגווניה – חסידים, ליטאים וספרדים – הן במגמותיה הרעיוניות הן ביצירתה ההלכתית. בין חיבוריו: 'החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית' (תשע"א).