סטרטג והיסטוריון אמריקאי, שנודע בעיקר בשל פרסומיו הרבים בתחום האסטרטגיה הצבאית, היסטוריה ויחסים בינלאומיים. נחשב כיום לאחד האסטרטגים החשובים ביותר במערב. לוטוואק נולד למשפחה יהודית ברומניה, וגדל באיטליה ואנגליה. הוא למד בבית הספר לכלכלה בלונדון ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שם הוא קיבל את הדוקטורט שלו. הפרסום האקדמי הראשון שלו היה באוניברסיטת באת' שבאנגליה. החל משנת 2004 הוא משמש כעמית מחקר בכיר במכון ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון. הוא שימש כיועץ למחלקת ההגנה של ארצות הברית, הסוכנות לביטחון לאומי ולמחלקת המדינה של ארצות הברית, לצי, חיל האוויר והצבא האמריקאים וכן למספר משרדי הגנה של שותפות נוספות בברית נאט"ו. הוא היה חבר בקבוצת לימודי הביטחון הלאומי של משרד ההגנה האמריקאי, וחבר במוסד למדיניות פיסקלית ומוניטרית של משרד הכלכלה היפני. לוטוואק ביקר בישראל ופרסם מחקרים אודות צה"ל. לוטוואק עוסק כמרצה וכיועץ, ופיתח לעצמו מוניטין בשל האסטרטגיות היצירתיות שהוא מציע, למשל בכך שהתערבות של מעצמות בניסיון לשכך סכסוכים אזוריים, רק גורמת להימשכותם של הסכסוכים. ספרו Coup d'État: A Practical Handbook הוא כנראה עבודתו הידועה ביותר: הספר הודפס במספר מהדורות, ותורגם ל-14 שפות. ספר נוסף שלו, אסטרטגיה של מלחמה ושלום (במקור: Strategy: The Logic of War and Peace) נמצא בשימוש רחב כספר הלימוד המומלץ של הנושא. ספרו האסטרטגיה רבתי של האימפריה הרומית (אנגלית: The Grand Strategy of the Roman Empire from the First Century AD to the Third) עורר מחלוקת רבה בין היסטוריונים, שכן לוטוואק הצטייר כחובבן בנושא שלא מכיר את המקורות ההיסטוריים מקרבה ראשונה, אך קבע קביעות מרחיקות לכת. אולם, בניגוד לציפיות, ספרו אכן צלח והעלה שאלות רבות, תוך יצירת גל חדש של מחקר אודות הצבא הרומי והברברים. לוטוואק שאל "איך הרומאים הגנו על קו החזית?" וטען שהשאלה לא קיבלה מענה מחקרי ראוי, ועברה מתחת לסף הרעש של הדיונים האקדמיים על הדמוגרפיה, הכלכלה והסוציולוגיה של הרומאים. למרות שמרבית המומחים בתחום דוחים את דעותיו על האסטרטגיה הרומית, ספרו הוא זה שיצר את הדיון הערני בנושא. בשנים האחרונות הוא גם פרסם מספר מאמרים על ביזנטיון. כאמור, לוטוואק בילה מספר שנים באיטליה. הוא דיבר איטלקית וצוטט תכופות על ידי התקשורת האיטלקית בהקשרים פוליטיים. הוא גם כתב יחד עם סופרים איטלקיים שני ספרים באיטלקית. קביעותיו של לוטוואק היכו גלים בעולם האסטרטגיה הצבאית והמדינית. מעבר לפולמוסים שיצרו פרסומיו, כמה מקביעותיו הנחשבות לפורצות דרך באסטרטגיה המודרנית: ערעור על היכולת לנייד סגנונות לחימה בין אומות בעלות מאפיינים שונים: במלחמה, כבשלום, באים לידי ביטוי סגנונות לאומיים שונים ... זו הסיבה לכך שכל ניסיון לשתול סגנון לחימה לאומי אחד בקרב כוחות מזוינים של אומה אחרת, בעלת מאפייני עוצמה, חולשות ויחסי חברה אחרים, נכשל בדרך כלל. ההיסק בקשר שבין התוצאה בקרב לתוצאה במערכה. במסגרת עיסוקו זה הדגים את יחסי הגומלין בין השניים לאורך ההיסטוריה. כיצד ניצחונות שלא נוצלו כראוי גררו כשלונות גדולים, ומנגד איך תבוסה בקרב שמונפה להתעצמות נכונה הביאה לניצחון במערכה. עוד הוא עסק בקשר שבין אופי ההכרעה בקרב לבין סיום המערכה, והדגים כיצד הכרעה מוחצת בקרב היא אשר הביאה לשלום ואילו סיום הלחימה בצורה עמומה כשאין מנצח ברור מביאה למלחמה נוספת. הוא מכנה זאת כפרדוקס ומנסה להציע כיוונים מדוע הדבר קורה. לוטוואק טבע את המונח "פוסט-הרואיות" בהקשרי מלחמה פוסט הרואית וחברה פוסט הרואית, מונח המתאר לגישתו את הלחימה ואופיה בחברה המערבית דהיום.