רוב הסיפורים ב"זה לא קרה" מסופרים בגוף ראשון ופורשים רשת של מבטים סובייקטיביים על מלאכת החיים העמלנית והבלתי נגמרת, ועל האופן שבו היא נחווית על ידי הדמויות, בעיקר נשים בכל הגילים. במרכז  הסיפורים עומדים התא משפחתי או החברתי, ומעליהם מרחפת החרדה מפני הפכפכות החיים ומפני אותה יד מכוונת שמקבצת הרבה כוחות יחד לשבריר שנייה אחת שבה הקיום משתנה לבלי שוב. לפעמים המצוקה מולידה בגיבורות כושר המצאה ורוח לחימה ולפעמים, כשהמציאות חונקת מדי, הן מכניסות את הדמיון לעולמן עד שהגבול בין המציאותי והמומצא מיטשטש ומאבד משמעות.

הכתיבה של נקר סדי מלאת תנופה ונטולת אשליות כמו גיבוריה, מלאה הומור ותמיד מפתיעה במקוריותה המשכנעת בתכלית.  סיפוריה מזקקים רגעים של יופי נדיר שיש בו סגולה מנחמת.   

"זה לא קרה" הוא ספרה השלישי של מירב נקר-סדי, אחרי "אוקסנה" (2012) שזיכה אותה בפרס ספיר לספרי ביכורים, ואחרי "סמאדר" (2017), שהיה ברשימת המועמדים הסופית לפרס ספיר 2018 וזיכה אותה בפרס היצירה ע"ש לוי אשכול.