"ספרים טובים הם כמו דינמיט. ההבדל ביניהם הוא שמקול דינמיט מתפוצץ פעם אחת, בעוד שספר מתפוצץ אלפי פעמים".
יבגני זמיאטין
הרומן "אנחנו" מתאר עולם עשוי זכוכית שבו האנשים הם מספרים והחלומות אסורים. בגן עד מלאכותי זה, שהטוטליטריות שלו היא פועל יוצא של שקיפותו המוחלטת, החופש הוא היפוכו של האושר.
המספר, D-503, הוא בונה ה"איטגרל", ספינת החלל שתמצא סוף סוף את המשוואה האינסופית של היקום ותייצא את בשורת האושר המתמטי המושלם לעולמות אחרים. כשהוא פוגש אותה, את I-330, מופרע הסדר האחיד של עולמו, נפרמת הנוסחה המושלמת של קיומו.

קרוב לשמונים שנה מאז נכתב, הרומן "אנחנו" של זמיאטין נשאר יציקה מבריקה של מדע בדיוני, סאטירה פוליטית וכתיבה ניסיונית. לרומן, שהוחרם במשך עשרות שנים בברית המועצות, היתה השפעה מכרעת דווקא במערב: המוטיב המרכזי של הרומן - ספקנותו של הנתין הנאמן במשטר הטוטליטרי ומאבקו של היחיד בכוחות אנונימיים - התבסס כאחד המשלים הנוקבים של המאה ה20-, כשהוא מהדהד מאוחר יותר גם בשתי אנטי-אוטופיות מפורסמות אחרות, "עולם חדש אמיץ", של אלדוס האקסלי ו"1984" של גורג אורוול.

יבגני זמיאטין (1984-1937), סופר, מתמטיקאי ומהנדס. הוא גלה מרצון לצרפת בסוף שנות העשריםף לאחר שיצירותיו נאסרו לפרסום והוחרמו בבריה"מ. הוא מת בפאריס, נידח ונשכח. רק בסוף שנות השמונים יצירתו זכתה להכרה מחודשת במולדתו, כשהתפרסם שם לראשונה מכלול יצירתו.
זהו ספרו השני של זמיאטין הרואה אור בבבל. קדם לו קובץ סיפורים "השיטפון" שראה אור ב1996-.