תיאור:
מחקר רב תחומי המסתמך על מגוון רחב של מקורות ספרותיים ומשלב עיון היסטורי ופילוסופי באחת הסוגיות המרכזיות של ההגות היהודית בדורות האחרונים: יחסם של היהודים אל השימוש בכוח צבאי.
מאז כישלונו של מרד בר-כוכבא וביטולה המוחלט של ריבונות יהודית בארץ ישראל, מיעטו היהודים להגות בשאלות המוסריות של המלחמה. המלחמה נחשבה בעיניהם ל'אומנותו של עשיו' כלומר לעניינם של הגויים, למצער עד לביאת המשיח. ל'יעקב', כלומר ליהודים, לא היה עניין במלחמה אלא רק כשהייתה עשויה להשפיע על גורלם כמיעוט הנשלט על ידי שלטון זר.
הקמת התנועה הציונית, ההתיישבות בארץ ישראל והעצמאות המדינית הציבו בפני היהודים בעיות מוסריות שעד אז לא התמודדו עמהן. כינונה של ריבונות והקמתו של כוח צבאי יהודי סימלו שינוי מהפכני לא רק במעמדה של האומה היהודית בין האומות, אלא אף בתודעה ובדימוי העצמי של היהודים, כלומר בזהותם. תודעה עצמית זו צמחה מן השילוב בין הניסיון ההיסטורי של היהודים בעת החדשה ובין המסורת התרבותית שלהם, שהוסיפה למלא תפקיד חשוב לא רק בעיצוב הדימוי העצמי והרטוריקה הציבורית, אלא אף בהכרעות הפוליטיות והתרבותיות שניצבו לפני התנועה הציונית. הספר בא להראות כיצד השפיעה יהדותם של הציונים על יחסם לרעיון הריבונות ועל עיצוב עמדתם המוסרית בסוגיית השימוש בכוח צבאי.
המחבר זכה על הספר בפרס ע"ש יצחק שדה.
מחיר: 107.00 ₪