לפנינו קובץ מחקרים תאולוגיים ופילולוגיים שבהם פורס יוחנן

מופס את התהוותה של תרבות ישראל הקדומה. מחקריו נשענים

הן על עיון פילולוגי הן על ניתוח כתבים של תרבויות סמוכות.

הספר פותח בהקדמה מאת השומרולוג הדני פרופ' טורקילד

יקובסן. מהקדמה זו, שהיא כעין 'הסכמה', משתמע שעיסוקו

של מופס בנושאים תאועוגיים אינו בעוכריו כאיש מדע.

המחבר קובע במבוא לספר שתי קביעות; (א) התפיסה המקראית

של אלוהים נובעת מהרקע של המזרח הקדום; (ב) עם ישראל

הקדום קבע שאלוהים הוא בורא עולם. משתמע מכאן שהמקרא

אינו מקור בעל סמכות לערכים, כפי שהוא נחשב אצל עמיתינו

הנוצרים, חוקרי המקרא ('הברית הישנה') באירופה ובארצות

הברית, אלא ספרות עתיקה מעוררת סקרנות, לא פחות ולא יותר

מספרות אוגרית ומהספרות השומרית.

'תפילתם של נביאים' הוא ללא ספק מחקר מאלף על תפקיד

התפילה בחוויה ובמסר של נביאי ישראל.

כמחצית מפרקי הספר מוקדשים לקביעת הגוונים של מילים

וביטויים בעברית מקראית, בלשון חכמים, בארמית ובאכדית.

באמצעות ניתוח פילולוגי מזהיר מצביע מופס על שורה שלמה

של מאמרי חז"ל שמשמעותם מתבהרת לאור פירוש מחודש של

מילים כאלה.

כל הרוצה להתעמק בסלע האיתן ובמסרים הנצחיים שבמקרא,

ראוי שספרו של מופס יהיה מונח על שולחנו.



יוחנן מופס הוא פרופסור למקרא בבית המדרש לרבנים

באמריקה.