שָׁשִׁי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בְּעַצְמוֹ – לְהִתְלַבֵּשׁ, לֶאֱכֹל, אֲפִלּוּ לִקְרֹא!

אֲבָל רֶגַע, לָמָּה הוּא לוֹבֵשׁ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים עַל הָאָזְנַיִם וּמְצַחְצֵחַ אֶת הָאַף בְּמִבְרֶשֶׁת הַשִּׁנַּיִם?

וּמָה הוּא מַנִּיחַ עַל הַכָּרִית? אֶת הָרַגְלַיִם!

שָׁשִׁי הֶחָמוּד כְּבָר גָּדוֹל, הוּא רַק קְצָת מְבֻלְבָּל.

וְאַתֶּם?

אוּלְף לוֹפְגְרֶן (1931-2011) הָיָה סוֹפֵר וּמְאַיֵּר שְׁוֵדִי נוֹדָע שֶׁסְּפָרָיו תֻּרְגְּמוּ לְשָׂפוֹת רַבּוֹת. הוּא יָצַר אֶת דְּמוּתוֹ הָאֲהוּבָה שֶׁל שָׁשִׁי הָאַרְנָב, אֲשֶׁר הוֹפִיעָה בְּיוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים סְפָרִים וְהִתְחַבְּבָה עַל יְלָדִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם. בִּזְכוּת תַּרְגּוּמָהּ מְלֵא הַחֵן שֶׁל תַּלְמָה אַלְיָגוֹן יְכוֹלִים גַּם הַיְּלָדִים בְּיִשְׂרָאֵל לְהַכִּיר אֶת שָׁשִׁי.