בספר זה מנתח אל"מ עמנואל ולד כיצד איבד צה"ל את כוח התקיפה שלו וכיצד כושרו ההגנתי הולך ונחלש; וקובע כי עליו לעבור רפורמה מקיפה כדי שיוכל להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו.

אל"מ עמנואל ולד נתבקש על־ידי הרמטכ"ל לשעבר, משה לוי, להכין דו"ח העוסק בבניין צה"ל לעשור הקרוב תוך ניתוח לקחי המלחמות הקודמות.
עיקרו של הדו"ח הוא כי במשך השנים איבד צה"ל את כוח התקיפה שלו, כי כושרו ההגנתי הולך ונחלש, וכי עליו לעבור רפורמה מקיפה כדי שיוכל להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו.
ד"ר ולד טוען, כי למרות הלקחים של ששת הימים, יום הכיפורים ולבנון, שב הצבא וחוזר על השגיאות שנעשו במלחמות קודמות ברמת חומרה הולכת וגוברת, ולכן לא השיג את המטרות הצבאיות שהוטלו עליו, ונגרמו לו אבדות מיותרות.
יותר משעסק צה"ל בחשיבה ובפעולות לתיקון טעויות, השקיע מאמצים וכסף רב בניפוח מפקדות ושירותים על חשבון הכוח הלוחם. המטה הכללי לוקה בתסמונת "הראש הקטן", מוביל את צה"ל לאובדן הגמישות הצבאית והופך אותו לגוף מסורבל וכבד תנועה.
לדעת המחבר, נמנע הדרג המדיני מלקבל החלטות אסטרטגיות, מלקבוע תפיסת ביטחון שתתמודד עם התמורות שחלו באזור ומלשאת באחריותו למחדלים בניהול הביטחון הלאומי.
כאשר נודע כי הדו"ח הוא ביקורתי, ניסה הרמטכ"ל למנוע את השלמתו. בין היתר נעשה ניסיון להאשים את מחברו בעברות בטחוניות. לאחר שהושלם נמנעו מלדון בו. שר הביטחון דאז, יצחק רבין, הורה לקיים במטה הכללי דיון מקיף בדו"ח, ולאחר שדיון זה לא התקיים התפטר אל"מ ולד מצה"ל.
כאשר הועלה הנושא במליאת הכנסת ובוועדת חוץ וביטחון, התעוררה סערה ציבורית.

עמנואל ולד, בעל תואר ד"ר בניתוח מערכות מאוניברסיטת סירקוס, ניו־יורק, היה בוגר מצטיין של המכללה לביטחון לאומי של צה"ל וראש המחלקה לתכנון צבאי ארוך טווח במטה הכללי.