אני השומר המופקד על סיפורי משפחתי. אני המבטיח את כבודה. אני המגן על
מסורותיה. אלה חובותי כבן בכור לאב כורדי, נאמר לי. ואף על פי כן, עוד בטרם נולדתי
כבר התמרדתי." כך נפתח סיפורו של אריאל צבר על אודות אב ובנו והעולמות שהפרידו
ביניהם: כורדיסטן, ישראל וארצות הברית.
בכפר הנידח זאכו השתמרה מובלעת של יהודים כורדים שנשכחו מלב במשך קרוב
ל־ 3,000 שנה. הם היו דוברי ארמית. חלקם היו אנאלפביתים והאמינו באמונות תפלות,
אך היו ביניהם גם מיסטיקנים ומספרי סיפורים, סוחרים צנועים וחוטבי עצים, שחיו
בהרמוניה עם שכניהם המוסלמים. בנוף הזה — מקומם המשוער של שבטי ישראל
האבודים — נולד יונה צבר. יהודי זאכו עלו עם העולים מעיראק לישראל. כמעט בן לילה
נידונו תרבותם ושפתם לכליה.
גן העדן של אבי מגולל את חיפושיו של הבן אחר קורות אביו. בחיפושיו מעורר אריאל
צבר לחיים את זאכו העתיקה, ומתאר את חיי משפחתו בסאגה בת אלף השנים של
הישרדות יהודי המזרח בארצות האיסלאם. הוא מציג את אבי סבו המיסטיקן, צבּע הבדים
של הכפר ביום ותלמיד חכם בלילות בבית הכנסת של זאכו; את סבתו, הגיבורה הנעלמה,
שמאז נעוריה אינה מצליחה להתאושש מחטיפת בתה התינוקת; את סבו רחמים, הסוחר
הממולח שהעוני והדעות הקדומות כלפי הכורדים בישראל שברו את רוחו; ואת אביו, יונה
הצעיר, החוגג את בר המצווה האחרון בזאכו לפני הגירוש מגן עדן.
לאחר עלייתו לארץ עוזר יונה הצעיר לפרנסת המשפחה החיה בדוחק בשכונת הקטמונים
בירושלים, ומשלים את השכלתו התיכונית בלימודי ערב. אחרי הצבא הוא מגיע לאוניברסיטה העברית. מוריו מגלים שהוא יודע ארמית, וכך
נפתחת לפניו הדרך ללימודים גבוהים בארצות הברית, שם נעשה ברבות הימים לפרופסור ולנושא כליה של תרבות השפה הארמית.
אריאל צבר הוא עיתונאי שמאמריו התפרסמו ב"ניו־יורק טיימס", ב"כריסטיאן סיינס מוניטור" ובכתבי עת רבים. עם צאתו לאור בארצות
הברית זכה הספר בפרסים רבים, ובהם ב"פרס המבקרים הלאומי האמריקאי".
"ספר הכתוב באופן מבריק ונוגע ללב... סיפורו הלא ייאמן של אדם הנקרע בין שלוש תרבויות. המעברים המדהימים במסע חייו של יונה צבר
חושפים את השינויים בחיי המהגר בה במידה שהם מצביעים על קשייו ועל שברון לבו".
ד"ר סמי סמוחה, חתן פרס ישראל לסוציולוגיה