היא היתה מורתו של עמוס עוז, חברתה של יונה וולך, בעלת "חצר" תרבותית, ויחד עם זאת אישה חרדית. היא שברה מוסכמות, נישאה רק בגיל 36, אהבה לצייר, ופירסמה את שיריה רק אחרי מות אמה. לא רבים ידעו שמאחורי האישה הכריזמטית הזאת מסתתר סיפור של אבל גדול ואובדן מתמשך.

מאז הופעת הספר הראשון שלה ועד היום, זלדה היא אחת המשוררות ש"מוֹכרות" הכי הרבה ספרים, גם יחסית למשוררים יותר ידועים ממנה. המשוררת אסתר אטינגר, אישה דתית בעצמה, כתבה מונוגרפיה המשלבת את סיפור חייה של זלדה עם עיון מקיף בשירתה ובמקומה בעולם השירה העברית ובחברה הישראלית.

בנוף הספרות העברית המודרנית זלדה היתה משוררת ייחודית, אישה חרדית ששיריה מדברים עד היום גם אל קהל שרובו אינו דתי. היא היתה פורצת דרך עבור כותבים דתיים, שבעקבותיה הרשו לעצמם להתחיל לכתוב שירה וספרות לקהל חילוני, מבלי להתבייש.