מנחם בגין, מפקד הארגון הצבאי הלאומי, שהרים את נס המרד לסילוק השלטון הבריטי מארץ ישראל, ואשר כראש ממשלת ישראל היה הראשון שכרת חוזה שלום בינה לבין מדינה ערבית, היה מן המנהיגים החשובים ביותר של העם היהודי בתקופת שיבת ציון.

הוא היה תלמידו המובהק של זאב ז'בוטינסקי, וממנו שאב את השקפת עולמו הלאומית־ליברלית. בגין האמין באיזון המיוחד בין לאומיות ואנושיות, ולאורו פעל וגיבש את תנועתו הפוליטית.

בגין לחם למען ציונות צודקת, למען זכותו של העם היהודי למולדתו ולמען זכויות האדם – כל אדם – במדינת ישראל, וחרת על דגלו את המאבק הן על כבוד העם היהודי וחירותו והן על כבוד האדם וחירותו.

גם בשבתו כראש האופוזיציה וגם בשבתו כראש הממשלה פעל לעיצובה של הדמוקרטיה הישראלית לאורו של עקרון שלטון הרוב וזכויות האדם כאחד, והיה המגן הגדול של מערכת המשפט הישראלית, בתפקידה כמגינה על היחיד ועל המיעוט כנגד עריצות הרוב.

"בספר זה ימצא הקורא את עיקרי אמונתו ופועלו של מנחם בגין, כפי שבאו לידי ביטוי בכתביו ובנאומיו" דן מרידור

דרור בר־יוסף הוא ראש הקתדרה לחקר המחשבה הלאומית־ליברלית בישראל במרכז מורשת בגין. בעשור האחרון כינס וחקר את כתביו של מנחם בגין.