"בקמן לוכד שוב את הבלגן הנלווה לקיום האנושי... זה חכם ומחלחל, וככל הנראה יגרום לכם לצחוק בקול באותה מידה שיגרום לכם לבכות".

הוושינגטון פוסט

פשע שמעולם לא התרחש, שודד בנק בפוטנציה שנעלם ושמונה זרים הנלקחים כבני ערובה ומגלים שיש להם הרבה יותר במשותף ממה ששיערו בנפשם. פרדריק בקמן רוקח תסבוכת עלילתית משעשעת, מפתיעה ומרגשת כפי שרק הוא יודע לעשות.

בימים כתיקונם חיפוש דירה אינו משימה הטומנת בחובה סכנת מוות, אבל אל דירה מסוימת, ביום שבו מתקיים בה בית פתוח לקונים פוטנציאליים, מתפרץ שודד בנק כושל ולוקח את הנוכחים כבני ערובה. בשלב כלשהו מתברר לשודד שבני הערובה שלו ממש בעייתיים: הם לא ממושמעים, הם דורשים פיצה, הם חייבים ללכת לשירותים ובאופן כללי הם כנראה בני הערובה הגרועים ביותר שהיה יכול לבקש לעצמו.

כל אחד מבני הערובה טעון במטען נפיץ של מרמור, פגיעות, סודות ותשוקות, שרק מחכה לגפרור הנכון. איש מהם לא דומה לדמות שהוא מציגים בפני העולם, וכולם – כולל השודד עצמו – כמהים נואשות ליד שתושט לעזרתם. מחוץ לדירה כוחות שיטור ותקשורת מתחילים לכתר את זירת הפשע, ובעל כורחם מוצאים את עצמם השותפים לגורל חושפים אמיתות מפתיעות שיניעו שרשרת אירועים כל כך לא צפויה, עד שאפילו הם יתקשו בדיעבד לשחזר את מהלך האירועים.

בכישרונו הייחודי לחצוב דיאלוגים בטון המדויק והאנושי ביותר, רוקם פרדריק בקמן קו עלילה גאוני ומשבץ בחן תובנות לגבי כוחן הבלתי-נלאה של חברוּת, של מחילה ושל תקווה – הדברים שמצילים אותנו גם בזמנים הכי מעוררי חרדה שיש.