מצאתי את הארגז בעליית הגג של בית חווה ישן בנורבגיה. זה היה ארגז גדול, כמו ארגז מסעות, והיו עליו סימונים משונים; אותיות בכתב רוני, כפיש נודע לי אחר כך. כשפתחתי את המכסה נראה היה שיש בארגז בעיקר ניירות, רבים ומגובבים, כתובים בכתבי יד שונים ובשפות שונות. היו שם יומנים, מפות, אפילו יומני הפלגה.

ככל שחפרתי עמוק יותר, מתחת לניירות, מצאתי עוד: פקעות צמר; מגפיים קלטנים עשויים עור רך; גיליונות תווים מגולגלים וקשורים בסרט דהוי; פיסות עץ דקות, ארוכות, ועליהן איורים דמויי מפות; פטריות מיובשות; חגורות ארוגות; אפילו שמלה בצבע הירח.

לבסוף מצאתי מה שנראה כמו פומית של כלי נשיפה ישן, אחזתי בה מול האור שחדר מהחלון הקטן של עליית הגג. כשנצנצה בשמש בין הערביים קרה דבר יוצא מגדר הרגיל. שמעתי צליל גבוה וצלול של חליל.

והוא בא מתוך הארגז.


המסע אל קצה העולם הוא סיפור אגדה אפי קסום. בקולות רבים, על רקע נופים עוצרי נשימה, רוקמת אדית פאטו סיפור שלא ניתן לעמוד בפניו על אהבה, בגידה ואבדן, ועל המסע הארוך והמפותל שעלינו לעשות בדרך אל עצמנו. זהו ספר שרוחב ידיעתו ושפתו הלירית יקסמו ללצעירים ולמבוגרים כאחד.