"אלוהים הגיע. דיבלתי את פניו ברכבת של חמש ורבע".
ג´ון מיינרד קיינס על ויטנגשטיין

ב25 באוקטובר 1946, בחדר קטן וצפוף בקיימבריג´, נפגשו לודוויג ויטנגשטיין וקרל פופר פנים אל פנים בפעם הראשונה והיחידה. הפגישה לא עלתה יפה. העימות הקולני והאלים הפך מיד לחומר שממנו צומחות אגדות. כבר למחרת נפוצו שמועות על כך ששני הענקים הפילוסופיים הגיעו עד לחילופי מהלומות, ואולי הונף שם אפילו דוקרן לוהט. אבל מה באמת התרחש בחדר הצפוף ההוא כשהרוחות התלנטו?
ומדוע המחלוקת סביב השאלה הזאת מסרבת לדעוך?
אחרי יותר מחצי מאה התגייסו שני עיתונאים בריטים, דייויד אדמונדס וג´ון איידינאו, ויצאו לחפש את הסיפור. האם שיקר פופר באוטוביוגרפיה שלו? האם הזיכרון מתעתע בחסידיו של ויטגנשטיין? אין כאן רק עלילה על שני פילוסופים שהטילו את צילם הענק אל עבר המאה העשרים ואת, אלא גם עיסוק בשאלות הנצחיות של הרוח: איך באמת צריך להתפסלף? האומנם גם בין גדולי החילונים נוצרות "חצרות רבניות" של מעריצים? ומיהו יהודי (האם גם מי שכבר מזמן התכחש עד שבאו הנאצים בווינה והחליטו בשבילו אחרת?)
הדוקרן של ויטגנשטיין הוא שילוב מרתק של פילוסופיה , היסטוריה, ביוגרפיה ובלשות, וגם אמון רחילות במיטבה. בלב הסיפור עומדים שני פילוסופים עצמם: ויטגנשטיין ופופר: גאים, חמומי מוח, גדולים מן החיים. אבל הסיפור כל כך עשיר, שהוא סוחף אל תוכו גיבורים רבים וציוריים ותקופה שלמה וסוערת, והוא סוחף איתו בסקרנות את הקוראים העבריים כפי שריתק את קוראיו בשפות רבות.
317 עמודים.