``בבוקר שבת ה-9 בינואר 1993, בעוד ז`אן-קלוד רומן הורג את אשתו ואת ילדיו, נכחתי אני עם בני משפחתי באספה פדגוגית בבית-ספרו של גבריאל, בננו הבכור. בן חמש היה, בן-גילו של אנטואן רומן, לאחר מכן יצאנו לאכול ארוחת צהריים אצל הורי ואילו רומן – אצל הוריו שלו, שאותם הרג בתום הארוחה...``

כך פותח עמנואל קארר [``כיתת השלג`` ספרית פועלים 1997] את ספרו המצמרר – אנטומיה של רצח מזעזע מאין כמוהו שביצע אדם רגיל שברגילים, שחבריו ההמומים תיארוהו באוזני השופט החוקר כ``איש נחמד``. בפרוטרוט, צעד צעד, מתאר קארר מעשה שהיה: ז`אן-קלוד רומן, איש נעים הליכות, קם והורג את בני משפחתו – אשתו, ילדיו, הוריו, חותנו – וכל זאת, כדבריו במשפטו, כדי ``לחסוך מהם`` את התהדמה והכאב שתגרום להם החשיפה הבלתי-נמנעת של השקרים שהסתבך בהם במשך עשרים שנה. שקרים, שעלה בידו להסתירם אף מעיני הקרובים לו ביותר ועתידים להשאיר אותם חסרי כול.
בספרו זה באים לידי ביטוי אף חיבוטי הנפש של המחבר: הפרשה הזאת, המעוררת סלידה וסקרנות בעת-ובעונה-אחת, יכלה לשמשו כרקע לספר מתח מרתק. אך הוא נרתע מזה. הוא בחר לנזצל את הסיפור המדהים הזה לדיון מעמיק בנליות של הרוע להעלותו למדרגה של חשבון נפש קולקטיבי של צרפת הקתולית.