"עמדתי שם מזועזעת מכל מה שנאמר. האם הוא מדבר על הבן המקסים שלי? זה ממש לא ייתכן! הרי הוא ילד יפיפה, מקסים, חייכני. רציתי להגיד לו, "שמע, אתה השתגעת! אתה טועה! אתה מתכוון לילד אחר, לא לבן שלי," אבל לא יכולתי לשאת את כובד המילים שנאמרו. לא יכולתי לעצור את דמעותיי ופרצתי בבכי תמרורים. הייתי במעין ערפול חושים, חשבתי שכל עולמי חרב עליי".

מיום היוולדו היה שי ילד שונה, מיוחד במינו מכל בחינה. בלב הוריו מתגבשת התחושה שדבר מה מסתורי, מעורפל ואפילו נורא קורה לתינוקם. הם מנסים לשכנע את הממסד המקצועי שדבר מה אינו כשורה אצל התינוק הרך, אולם גם כשהמערכות המוסדיות כבר משתכנעות שמשהו משובש מאוד, ההורים הם אלה שעליהם מוטל לחפש רמזים ולהתחקות אחר הדרך האין-סופית אל אפשרויות המוצא והפתרונות לבנם.

זהו סיפורו של שי וסיפורה של משפחתו, משפחה "רגילה" המוצאת עצמה מתמודדת בכמה מישורים – רגשי ואינסטרומנטלי – ואף בכמה חזיתות – עם מערכות חיצוניות כגון גן ובית ספר, גורמים מטפלים, חברים, שכנים, בני משפחה מורחבת ועוד.

זהו סיפורה של משפחה הלוחמת את מלחמתה לבדה, ותוך כדי כך מגלה שאינה לבד במערכה. איתה אלפים כמותה, שעניינה הוא עניינם והם עושים את אותה דרך.

זהו סיפורה של משפחה שידעה להעניק לילדה חיים של כבוד והערכה עצמית ולאפשר לו להתפתח על פי דרכו, וכל זאת עם הרבה כוח רצון.

זהו סיפור על אהבה, מלא רוך ואומץ לב עד אין קץ. אהבה של משפחה לכל בניה.

זהו סיפור שכל שורה בו לא תיאמן ובכל זאת הוא אמיתי.