"אַבָּא, אִמָּא!" צָעַק כַּרְמֶל בְּקוֹל רָם, מָלֵא פַּחַד וַחֲרָדָה.
אִמָּא זִנְּקָה מֵהַמִּטָּה, רָצָה לְחַדְרוֹ שֶׁל בְּנָהּ וְשָׁאֲלָה:
"מָה קָרָה, כַּרְמֶל חָמוּד?"
כַּרְמֶל יָשַׁב בַּמִּטָּה רוֹעֵד כֻּלּוֹ, וּדְמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו.
הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְדַבֵּר.
אִמָּא חִבְּקָה אוֹתוֹ חָזָק, לִטְּפָה אֶת שְׂעָרוֹ
וְנִגְּבָה בְּיָדֶיהָ אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ לְהַרְטִיב אֶת הַמִּטָּה.
כַּרְמֶל קְצָת נִרְגַּע וְאָז אָמַר בְּקוֹל חַלָּשׁ, "הַבֻּבָּה הַחוּמָה...
הַבֻּבָּה הַחוּמָה הַגְּדוֹלָה נִמְצֵאת פֹּה בַּחֶדֶר, אֲנִי רָאִיתִי אוֹתָהּ,
הִיא עָמְדָה מַמָּשׁ מֵעָלַי."
שֶׁלֹּא יָבוֹא הַחֲלוֹם הָרַע הוּא סִפּוּר הָעוֹסֵק בְּפַחַד שֶׁמּוֹפִיעַ אֵצֶל כָּל יֶלֶד כִּמְעַט בְּשָׁלָב מְסֻיָּם: הַפַּחַד מִפְּנֵי מִפְלָצוֹת אוֹ מִפְּנֵי חֲלוֹם רַע שֶׁחוֹזֵר וְנִשְׁנֶה. כַּרְמֶל מִתְעוֹרֵר בְּכָל לַיְלָה מֵחֲלוֹם רַע, וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, שֶׁהִיא חַמָּה וְתוֹמֶכֶת, נִרְתֶּמֶת לְעֶזְרָתוֹ בְּלִי לְזַלְזֵל בּוֹ אוֹ לִשְׁפֹּט אוֹתוֹ. הוֹרָיו הַסַּבְלָנִיִּים וְאֶחָיו הַגְּדוֹלִים, הַנְּכוֹנִים לַעֲזֹר, מְלַמְּדִים הַתְמָדָה וּנְחִישׁוּת מָהֵן וּמַרְאִים כֵּיצַד אִם לֹא מִתְיָאֲשִׁים וּמַמְשִׁיכִים לְנַסּוֹת – אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפְּחָדִים. לְאֹרֶךְ הַסִּפּוּר מוֹפִיעִים רַעֲיוֹנוֹת לְכֵלִים פְּרַקְטִיִּים לְהִתְמוֹדְדוּת עִם חֲלוֹמוֹת רָעִים, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מַגִּיעַ הַנִּצָּחוֹן הַמָּתוֹק: לְאַחַר מַאֲבָק מְמֻשָּׁךְ, כַּרְמֶל מַצְלִיחַ לְהַבְרִיחַ אֶת הַבֻּבָּה הַחוּמָה הַגְּדוֹלָה.
פְּחָדִים בַּלַּיְלָה הֵם תּוֹפָעָה נְפוֹצָה בְּקֶרֶב יְלָדִים רַבִּים, בְּעִקָּר בְּגִילֵי 12-4. אֵצֶל רֻבָּם זֶהוּ חֵלֶק נוֹרְמָטִיבִי בַּהִתְפַּתְּחוּת. חָשׁוּב מְאוֹד לָתֵת מָקוֹם לַפַּחַד וְלַעֲזֹר לַיְּלָדִים לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ לְהִתְמוֹדֵד עִמּוֹ. שֶׁלֹּא יָבוֹא הַחֲלוֹם הָרַע הוּא סִפּוּר נוֹגֵעַ, מָלֵא קֶסֶם וִיצִירָתִיּוּת, שֶׁיָּכוֹל לְסַיֵּעַ מְאוֹד לִילָדִים הַסּוֹבְלִים מֵחֲלוֹמוֹת רָעִים.
סיגל עקרוני אטיאה, מדריכת הורים, יועצת חינוכית ומשפחתית, נשואה ואימא לארבעה.