"הסתכלתי בפרצוף שנשקף אלי מן המראה הקועה דלת ארון, ועשיתי זאת מתוך אמון כה מלא, שקרצתי לו בעיני כדי לודיעו ששנינו כר בינים זה את זה מצוין. וגם ההוא, אם לומר את האמת, קרץ לי מי דביניו, כמאשר שאכן קיימת בינינו הבנה כזו. (עכשיו תגידו לי, אני יודע, שכל זה קרה כי אותו מוסקארדה שהיה שם במראה לא היה אלא אני עצמי; ובכך תוכיחו שוב שלא הבנתם כלום. זה לא היה אני, אני נשבעלכם. והראיה: דקה אחת בלבד אחרי-כן, בטרם אצא מהחדר, רק הפניתי את ראשי להסתכל ל אותו מוסקארדה שהיה במראה, והנה היה כבר שונה, גם בעיני, וחיוך שטני עמד בעיניו הערמומיות והצלולות מאוד. אתם הייתם ודאי נבהלים, אבל אני לא; כי אני כבר ידעתי זאת; ונופפתי לו בידי לאות ברכה. אם לומר את האמת, גם הוא נופף אלי בידו לאות ברכה)" "אחד, אף-אחד ומאה-אלף" הוא סיפור של חיפושאחר האני, המביא לתהליך של מדד ומוביל לשגעון. השגעון הוא הפתרון היחיד המביא את האדם להיות שונה במודע מיתר בני-האדם, שבהם הוא רואה מסכות ותו-לא. לואיג´י פיראנדלו (1936-1867) החל את דרכו הספרותית עם פרסום ספר שיריו "רע עליז" ( 1889), למד בבון שבגרמניה וההגו הגרמנית השפיעה על חשיבתו ועל כתיבתו. לאחר שנים רבות כתב ופרסם רומאנים וסיפורים, פנה לתיאטרון ופיתח סגנון בימתי מקורי ביותר. מחזותיו, סיפוריו והרומאנים שלו מותחים ביקורת נוקבת על החברה הבורגנית בת-ימינו, מוסדותיה ומוסכמותיה, ומבטאים את המשבר הקיומי הפוקד את האדם המודרני, התועה ללא כיוון בתוך עולם שאיבד כל ערך מוצק. פיראנדלו זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1944.