סַלִּי אַלּוּף בְּקָרָטֶה. גַּם סַבָּא שֶׁלּוֹ הָיָה חָזָק פַּעַם, אֲבָל הוּא כְּבָר לֹא צָעִיר, וְסַלִּי מַחְלִיט לְהָגֵן עָלָיו. מֵהַכֶּלֶב, מֵהַקּוֹרְקִינֵט, מֵהַמֵּטֵאוֹר – סַכָּנוֹת רַבּוֹת כָּל כָּךְ אוֹרְבוֹת בָּרְחוֹב!
טוֹב שֶׁגַּם לְסַלִּי יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁשּׁוֹמֵר עָלָיו.

מָה מְשֻׁתָּף לְכִנָּה, לְשֵׁן וְלִטְרַקְטוֹר? אֶת כֻּלָּם הָפַךְ מֵאִיר שָׁלֵו לְגִבּוֹרִים שֶׁל סִפְרֵי הַיְּלָדִים שֶׁלּוֹ. הַסּוֹפֵר הָאָהוּב מֵאִיר שָׁלֵו כָּתַב לִמְבֻגָּרִים וְלִילָדִים.
עם סְפָרָיו הָרַבִּים נִמְנִים הַסֵּפֶר שֶׁאַתֶּם מַחְזִיקִים וְגַם: הַכִּנָּה נֶחָמָה, רוֹנִי וְנוֹמִי וְהַדֹּב יַעֲקֹב וקְרֶמֶר הֶחָתוּל.
כַּמָּה חֳדָשִׁים אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁלִים מֵאִיר שָׁלֵו אֶת הַסִּפּוּר עַל סַלִּי וְסַבָּא הוּא חָלָה.
הוּא הִסְפִּיק לְאַשֵּׁר אֶת הַסְּקִיצוֹת שֶׁהִגִּישׁ הַמְּאַיֵּר מִישֵׁל קִישְׁקָה, אַךְ נִפְטַר לִפְנֵי
שֶׁרָאָה אֶת הַסֵּפֶר הַמֻּדְפָּס.
סְפָרָיו יִשָּׁאֲרוּ לָנֶצַח חֵלֶק מֵהַתַּרְבּוּת הָעִבְרִית.