"מקומות שמורים" הוא הספר השלישי בסדרת מחקרים אתנוגרפיים על נשים, דת ודעת. בספרה הראשון – "משכילות ובורות", עם עובד, 1992 – תיארה המחברת את החברה החרדית-האשכנזית והציבה במוקד מחקרה נשים מקהילת חסידות גור. בספרה השני – "בפסח הבא", עם עובד, 1998 – חקרה את הקהילה הציונית-הדתית ואת התמורות הפמיניסטיות שחוללו המדרשות החדשות לנשים. ב"מקומות שמורים" מיוחד הדיון לנשים המזרחיות-הספרדיות החיות תחת חופת ההלכה ובסביבותיה. חמש שנים של עבודת שדה הניבו ממצאים אתנוגרפיים מפולחים מאוד. המחברת נעה בין מקומות שונים, מנסה לדבוק בקבוצה קבועה של נשים המורות לה את הדרך, אך לא פעם כושלת. היא נעה בעקבותיהן מהמתנ"ס השכונתי אל הדרשות השבועיות בישיבה; מהמועדון הקהילתי, שמקצתן נפגשות בו, אל ביתן הפרטי; ברחובות השכונה אל בתי הכנסת, בתי הספר, וחוזר חלילה. תמר אלאור אינה מעמידה במרכז הספר את "תופעת ש"ס", אלא את חיי הנשים שהכירה – חיים מורכבים המוצגים בספר בצורות שונות ובקולות מרובים: ביוגרפיות, דיאלוגים, דרשות, שיעורים, שיחות מזדמנות ואירועים שכונתיים. יותר מכל מתארים קולות אלה את מסלולי החיים הפריכים של הגיבורות ואת ניסיונותיהן לנתבם. בתי הספר והפנימיות שבהם למדו, המשפחות שבהן גדלו, השכונה, הרחוב, מוסדות המדינה ואורחותיה, הדת ומתווכיה – תוו להן מפה גדושת מהמורות. הספר עוקב אחר אופני הניווט שלהן ותוצאותיהם. "מקומות שמורים" הוא ספר מרתק, מפתיע ומסעיר. תמר אלאור משכילה להעמיד תמונה מקורית, מחדשת ורבת-עניין. "הלוואי שכל הספרדים היו מחליטים שהם לא רודפים אחרי האשכנזים, ואז הם היו רודפים אחרינו. למה לעבור את כל הצער הזה? מה שפותחים לספרדיות בבתי הספר שלהם זה כיתות נמוכות, כיתות תפירה. את יושבת ב'סמינר וולף' והם יזכירו לך כל החיים שהם קיבלו אותך. נותנים לכיתות מספרים מאחד עד שמונה, שמונה זה של חשובים ואמידים ומורת, ובאחד ושתיים הם שמים את הספרדיות. אז אם הם לא יהו רודפים אחריהם הם היו באים אלינו, כי הספרדיות נותנות להם את כל הטעם של הבית ספר, את כל האיכות."