"החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם."

"כל דבר, ברגע שנח עליו מבטי, העיר בי תשוקה קודחת לכתוב כדי שלא למות", מעיד על עצמו גרסיה מארקס בכרך הזה - הראשון משלושה - של סיפור חייו. ואמנם סיפור חייו של הסופר כפי שהוא מסופר כאן הוא גם סיפור לידתה והתגבשותה של המזיגה המושלמת בין החיים לכתיבה, בין החיים לסיפור, העומדת במרכז יצירתו. מזיגה מושלמת עד כדי כך שאין להבחין בה בין אמת לבדיון, כי האמת אולי בזויה והבדיון תמיד אמת, האמת העמוקה של המספר ושל דמויותיו, אף אם לא קרו הדברים בפועל ממש.

גבריאל גרסיה מארקס נולד ב - 1928 בעיירה ארקטקה שבצפון קולומביה, וגר שם עד גיל שמונה בבית סבו וסבתו. אחר כך עבר לגור עם הוריו בסוקרה. את רוב שנות לימודיו בבית-הספר עשה בפנימיות, וכשסיים את לימודיו התיכוניים החל ללמוד - ברצון הוריו ובניגוד לרצונו - משפטים באוניברסיטה בבוגוטה. בסוף שנות הארבעים החל לעבוד כעיתונאי וכתב את סיפוריו הראשונים. ב - 1950 עזב את לימודיו באוניברסיטה והחליט להתמסר לכתיבה. הוסיף לעבוד בעיתונאות ככתב ובתפקידים אחרים בקולומביה ומחוץ לה. תקופה ארוכה התגורר במקסיקו סיטי ואחר-כך בערים שונות בדרום אמריקה ובאירופה. במשך השנים גברה מעורבותו הפוליטית. באמצע שנות החמישים החלו לצאת לאור ספריו הראשונים וב - 1967 קנה לו תהילה בינלאומית עם פרסום הספר "מאה שנים של בדידות". בשנת 1982 קיבל מארקס פרס נובל לספרות.

"לחיות כדי לספר" - הכרך הראשון בזכרונותיו של הסופר הקולומביאני הגדול הוא מעין בריאה מחדש, תוססת וססגונית, של נעוריו ושל השנים שעיצבו את דמיונו הפורה.

 גרסיה מארקס האדם והסופר הוא גיבורה החי והמספר, של האוטוביוגרפיה הזאת, והוא מספר על עצמו ועל ידידיו, על חבל מולדתו ועל בני משפחתו הרבים לדורותיהם, ומעמיד תמונות ודיוקנאות נפלאים של אנשים ומקומות, כפי שהוא זוכרם וכפי שהוא מבקש שיוסיפו להתקיים באמצעות כתיבתו.
הספר יצא לאור ב - 2002, תורגם לעשרות שפות ונמכר כבר במאות אלפי עותקים בכל העולם.
"לחיות כדי לספר" נחשב ליצירה החשובה של מארקס, המתחרה בעוצמותיה ב"מאה שנים של בדידות".