``המהפכה הלאומית הציונית הציבה את שלומי אמוני ישראל בפני יצור היסטורי חריג ובלתי-צפוי - ריבונות מדינית יהודית, בלבה של ארץ הקודש, קודם לימות המשיח, בהנהגתם של פורקי עול. יתירה מזאת: היא אמרה להשיב את שבות ישראל הרחק ממסכת המושגים המסורתית, התיאולוגית, של גלות ומשיח, של ברית והבטחה, גמול ועונש, חטא וכפרה. אין פלא אפוא, כי היהדות האורתודוכסית לא התייחסה לכל אלה בשוויון נפש; כי כל התמורות הללו חוללו בקרבה תסיסה רעיונית, חידדו מאוד את תגובותיה האידיאולוגיות והתיאולוגיות, וגם הצמיחו מתוכה שורה של מדרשים חדשים על מקורות ישראל...
``בחיבורי זה, יצאתי להתחקות על טיבן של יצירה ותסיסה אלה כפי שהן משתקפות בקרב המחנות הדתיים הרדיקליים ביהדות זמננו: החל בזרם המואץ ומשקץ את המפעל הלאומי וכלה בזרם המקדש את המפעל ומרומם אותו עד לגבהים מטפיסיים...``
(מתוך ``אחרית דבר``)