בָּעִיר יֵשׁ רְחוֹב רָאשִׁי, בָּרְחוֹב יֵשׁ כִּכָּר, בַּכִּכָּר יֵשׁ סְכָכָה, בַּסְּכָכָה יֵשׁ פַּעֲמוֹן. פַּעֲמוֹן הַצֶּדֶק.
כָּל אָדָם שֶׁפָּגְעוּ בּוֹ, שֶׁנִּגְרַם לוֹ אִי־צֶדֶק, בָּא וּמְצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן וּמִיַּד כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת הַצִּלְצוּל בָּא וְעוֹזֵר לוֹ. הַפַּעֲמוֹן הָפַךְ לְשִׂיחַת הָעִיר. מִדֵּי יוֹם הָיוּ מַגִּיעִים אֲפִלּוּ תַּיָּרִים לִרְאוֹת אֶת הַתּוֹפָעָה, מְחַכִּים בְּתִקְוָה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא וְיַפְעִיל אֶת הַפַּעֲמוֹן, וְהֵם יִזְכּוּ לַהֲצָצָה בְּצֶדֶק הַיּוֹצֵא לָאוֹר לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם. וְאָכֵן, מִדֵּי יוֹם נִשְׁמָע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן, וּלְעִתִּים אַף יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת! אֲפִלּוּ פָּתְחוּ חֲנוּת מַזְכָּרוֹת עִם פַּעֲמוֹנִים קְטַנִּים בְּסָמוּךְ אֵלָיו...
כֵּיצַד כָּל זֶה קָשׁוּר לְלַיְלָה לְלֹא שֵׁנָה שֶׁבּוֹ כָּל שׁוֹטְרֵי הָעִיר יִתְגַּיְּסוּ לְלוֹחֲמָה בְּפֶשַׁע, וְכָל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר יִשָּׁאֲרוּ עֵרִים?
כְּכָל שֶׁנַּחֲקֹר יוֹתֵר, נֵדַע יוֹתֵר, וְאוּלַי אֲפִלּוּ יִהְיֶה פִּתְרוֹן לַתַּעֲלוּמָה...