סֶרֶנָה קרוּז’, הספר האחרון של נטליה גינצבורג, הוא ”סיפור מן החיים”, שרגישותה הספרותית העילאית של גינצבורג מפיקה ממנו את הטָעוּן בספריה. זה סיפורה של סרנה, פעוטה פיליפינית שהוקרבה על מזבח של התפלפלות משפטית, וסיפורו של זוג איטלקי שאסף אותה מבית יתומים במנילה כדי לגדלה כבתם ונרמס כדי להגן על עיקרון משפטי מופשט – החובה לכבד את החוק.

פרנצ’סקו ג’וּבֶּרגָ’ה הביא ממנילה לאיטליה תינוקת בת 20 חודשים. לפי בתי־המשפט ומה שכתבו העיתונים – מישהו מצא אותה על פח־אשפה ביום שנולדה, ופרנצ’סקו קיבל אותה במוסד הפיליפיני לצורך אימוץ. לפי פרנצ’סקו, הוא־עצמו אביה הביולוגי של התינוקת, שנולדה מיחסים שקיים עם צעירה פיליפינית.

14 חודשים גידלו פרנצ’סקו ואשתו את התינוקת בחום ובאהבה, עד שהשלטונות קרעו אותה מידיהם והעלימו אותה במעבה הנשייה. אפילו לאמץ את הילדה לא אישרו להם, כעונש על שלא כיבדו את תקנות האימוץ.

הפרשה, ששיאה ב־1989, שיסעה את איטליה. העיתונים סערו בבעד־ונגד; קמו ועדים להחזרת סרנה להוריה; נאספו 120,000 חתימות; אוטוסטרדה נחסמה; חנויות, בתי־קפה ומסעדות נסגרו בשביתת מסחר; מכתבים עם איומי מוות נשלחו לשופטים; נשיא איטליה, שר המשפטים, שרת הרווחה ויושבת־ראש הפרלמנט פנו לרחמי השופטים לשווא, השופטים התעקשו.

בתוך המהומה התייצבה נטליה גינצבורג פומבית לצד ההורים, והפרשה העסיקה אותה עד כדי כך שכתבה את הספר הזה. היא מוסרת בו את הסיפור על שתי גרסאותיו בענייניות הלקונית האופיינית לה, במשפטיה הפשוטים החפים מרגשנות מפורשת. במבט גינצבורגי אופייני מלקטת הסופרת, בביקור אצל משפחת ג’וברג’ה, פרטים הרי־משמעות, ”שרלוק הולמסיים”, שאיש מכל הדנים במקרה לא הבחין בהם. הם נעשים האדרנלין של ספרה.