זהו סיפורו של איגנץ פיליפ זמלווייס (1865-1818), הרופא ההונגרי בעל המזג הסוער, שדמותו הפכה לסמל של אדם הזועק אמת מצילת חיים אך נבלם בחומת הקונפורמיזם של הקהילה המדעית. בעזרת שמירה על כללי היגיינה קפדניים, כך גילה, ניתן למגר את "קדחת הלידה" הקטלנית ששטפה אז את אירופה ושגבתה את חייהן של עשירית מן היולדות בבית החולים שבו עבד. חיטוי ידי הרופאים והמכשור הרפואי יציל חיים, כך טען שוב ושוב, אך על אף ההוכחות הברורות שהציג, תגליתו המשונה זכתה לזלזול וללעג. זמלווייס, שנתפס כעוף מוזר בקרב עמיתיו, נאבק על מנת שיכירו בתגליתו, אך גינויים ודחייה היו מנת חלקו עד לסופו הטרגי.   מי שמגולל את הדרמה האנושית הזאת הוא לא אחר מאשר אחד מגדולי הסופרים של המאה ה-20, לואי-פרדינן סלין (1961-1894) הצרפתי, שהגיש חיבור זה כעבודת דוקטורט בסיום לימודי הרפואה שלו בשנת 1924. אין זו תזה מדעית ואף לא ביוגרפיה במובנה השגור, אלא יצירת ביכורים בעלת תנופה ספרותית אדירה, המבשרת את הפואטיקה של יצירתו המונומנטלית מסע אל קצה הלילה. בסגנונו השוצף שמישיר מבט אל הסבל והכיעור שבקיום האנושי, מתחקה סלין אחר אחד הפרקים הידועים לשמצה בתולדות הרפואה.   לספר מצורפת אחרית דבר של רמה איילון, מתרגמת הספר.