השיר הפרוע, סגנון וריתמוס בשירה העברית החדשה מאת עוזי שביט, מוקדש למעשה לחקר הסֵּדר הסמוי של השירה: במוקדם של רוב פרקי הספר עומדת הפרוזודיה, תורת הצורות והמוזיקה בשירה. באמצעותה מוארות מהפכות צורניות–צליליות דרמטיות שהתרחשו בשירה העברית החדשה במאתיים וחמישים השנים האחרונות, במקביל למהפכות שֶבַּתֹּכֶן, בהשקפת העולם ובתפיסת האדם היהודי, הארץ-ישראלי והישראלי. בתוך כך מצטייר המתח בין הצורות האירופיות והמערביות לבין התכנים היהודיים והעבריים – מתח שבא לידי ביטוי גם במוזיקה של השירה: בין ההנְגנה של המילה העברית לבין המשקל האירופי המודרני.


פרקי הספר נעים בטבעיות מדיון בצמיחתה של שירת ההשכלה העברית מתוך הספרות הגרמנית של המאה השמונה-עשרה, אל הארת שיר של נתן זך על רקע המודרניזם האנגלו-אמריקני של המחצית הראשונה במאה העשרים; מִבּחינה של השפעת התרבות היידית על שיר ערשׂ עברי מאת שאול טשרניחובסקי, אל הצגת שירתו של נתן אלתרמן בזיקה למהלכים המכריעים במלחמת העולם השנייה ובמאבק לעצמאות ישראל – ועוד.