אֵיידָה בת העשר מעולם לא יצאה מדירת החדר העלובה בה היא מתגוררת עם אִמהּ ועם אחיה הצעיר ג'יימי, שבו היא מטפלת. האֵם מרירת הנפש מתביישת ברגלה הנכה, המעוותת, של בתהּ ואוסרת עליה לצאת מהבית.
אבל כשתלמידי בית הספר של ג'יימי מפונים לכפר, הרחק מלונדון המאוימת על ידי הפְצצות הגרמנים במלחמת העולם השנייה, איידה חומקת בחשאי מביתה ומצטרפת אליו.
איש מתושבי הכפר אינו מוכן לתת בביתו מחסה לאח ולאחות המוזנחים, המלוכלכים, חסרי כול, והם נכפים על אישה ערירית בשם סוזן המכריזה בכעס למן התחלה "אין לי טיפת מושג בטיפול בילדים."
בביתה של סוזן, איידה מלמדת את עצמה לרכוב על פוני, לומדת לקרוא ולכתוב, ובולשת אחר מרגלים גרמנים. בהדרגה היא לומדת לבטוח בסוזן, שאט–אט ניצתת בה אהבה אל איידה וג'יימי. וכשם שהיא משנה את חייהם, הם משנים את חייה.
כשהאם באה לדרוש חזרה את ילדיה, מתרחש פיצוץ, תרתֵי משמע.