הסיפור המקראי מושך את לב הקוראים כבר אלפי שנים. אין עוד יצירה ספרותית שזכתה למעמד דומה, ושהשפיעה באופנים מגוונים על תנועות היסטוריות רחבות כמו גם על אנשים פרטיים. המיזוג בין הצגת ה' כמתעניין באדם ובמעשיו לבין הצגת האדם כבעל חירות וכבעל בחירה הופך את סיפורי המקרא למסמך יסוד בהבנת ההיסטוריוסופיה המקראית והאמונה הישראלית. אלא, שהסיפור שבמקרא אינו מגלה את כל צפונותיו בקלות. מוטל על הקורא לשוב ולקרוא בו, לשוב ולנתח אותו, כדי לעמוד על מגמתו ולהיעתר למשמעות הרעיונית הצפונה בו.

ספר זה מוקדש לליבון כמה יסודות פואטיים העומדים בבסיס העיצוב של הסיפור שבמקרא, שדרכם ניתן לעמוד על מגמות הסיפורים. הנחת היסוד שמלווה את הספר היא שניתן להגיש סיפור באופנים שונים, ובחירת המספר באופן מסוים קשורה במגמתו, שגם אם לא נאמרת בגלוי עומדת בתשתית הסיפור כולו. לפיכך, הספר עוקב במיוחד אחר הצמתים שבהם ניכרת החירות לכתוב באופן המשרת את המגמה של הסיפור, כמו בחירת מרקם המילים, ארגון סדר הנתונים המוגש לקורא, אנלוגיות לסיפורים אחרים וכדומה.

המחבר, ד"ר יונתן גרוסמן, מהמחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן ובמכללת הרצוג. בין ספריו הקודמים: אברהם: סיפורו של מסע (ידיעות ספרים); Esther: The Outer Narrative and the Hidden Reading .(Eisenbrauns); Ruth: Bridges and Boundaries (Peter Lang)