עמנואל לוינס הוא מגדולי הפילוסופים בעת החדשה, ורבה חשיבותו לשיח המוסרי של המאה העשרים ואחת, הן לשיח היהודי הישראלי והן לשיח הפילוסופי והפוליטי בכללו. בספר זה חושף חנוך בן-פזי, מן החוקרים הבולטים בישראל של משנת לוינס, את הרלבנטיות של לוינס למחנכים ולחוקרי חינוך. משנתו של לוינס מתגלה כאן ככזו הממירה את שיח הזכויות הרווח בשיח של חובות וצווים מוסריים, והופכת את הערבות ההדדית והסולידריות החברתית ליסוד המארגן של כל עשייה חינוכית. באותה נשימה היא מלמדת על חשיבותו של המפגש האישי בין מורים ומורות לתלמידיהם ומצביעה על הנשגב, הפורה והמתחדש שיכול להתרחש רק בתחום ההוראה.
ספר ראשון בעברית, ואולי בכלל, העוסק בהגותו החינוכית של לוינס. ספר חשוב וגדוש תובנות משמעותיות, המשקף היכרות רחבה עם הגותו של לוינס ופרשניו.

פרופ' זאב הרווי, האוניברסיטה העברית בירושלים

הספר פותח פרספקטיבה מרתקת ומפתיעה במשנתו של לוינס ומאיר היבט חשוב בה שרלוונטי למחנכים בארץ. המחבר זורה אור חדש על השטח החינוכי ומזמין את הקורא לפתח מחשבה רעננה, חדשה ומאתגרת.

פרופ' אפרים מאיר, אוניברסיטת בר אילן