שירתה של אימאן מרסאל, המשוררת המצריה בת זמננו, רחוקה ת"ק פרסה מצורותיה ותכניה של השירה הערבית העתיקה. בניגוד ל"קצידה" הקלאסית, זוהי "שירה חופשית", שאינה כפופה לחרוז ולמשקל, אלא נוטה למבני פרוזה, ותכניה פורשים אופק אינטלקטואלי מרשים בהיקפו, ומרחב חווייתי מודרני אותו חווה המשוררת.

גיאוגרפיה חלופית, ספר שירים רביעי ואחרון עד עתה של מרסאל, מצטיין במבנה ספרותי ייחודי, אנדיבידואליסטי, המתבטא במערכת מפתיעה של דימויים ותקבולות. לשירי קובץ זה, המתרחקים מאידיאולוגיה ופוליטיקה ישירה, יש מיקוד תימטי ברור: היחס בין הגלות למולדת, שעל כן אימאן מרסאל גלתה ממצרים ויושבת היום בקנדה.
בשיריה היא נזכרת במולדתה, במשפחתה המסורתית, במעמדן המושפל והמדוכא של נשות מצרים, שהשירים נושאים את מחאת קולן המושתק, באמנים שחשה כלפיהם קשר עמוק, ובאנשים שפעלה במחיצתם בעבודתה העיתונאית, והכול מבעד למשקפת המצמקת מרחקים, ומקרבת את מה שלעולם יישרא גם בבחינת געגוע.
מן השירים עולות גם תמונות קשות של מהגרים חסרי מולדת ותקווה, שה"גיאוגרפיה החלופית" שלהם לא הביאה להם מזור, ולא ריפאה את חולייו של האדם המודרני, אלא אולי אף הגבירה אותם.

אימאן מרסאל נולדה ב-1966 בכפר מצרי בצפון הדלתא. משעקרה לקהיר בתום לימודיה באוניברסיטה, עבדה במערכת הירחון הספרותי השמאלי לספרות וביקורת "אדב ונקד". עד כה פרסמה ארבעה קבצי שירה, שהאחרון בהם, אשר כאשר ספריה זכה להתקבלות נלהבת הן במצרים והן מחוצה לה, מובא כאן במלואו, בתרגומו של פרופ´ ששון סומך, אשר תרגם גם מבחרים מספריה הקודמים.