תיאור:
223 עמודים.
"אהבה" – איזה שם ישיר ונועז לרומאן – הוא הרומאן השמיני של טוני מוריסון; תוספת עזה לקאנון של מחברת "חמדת", כלת פרס פוליצר ופרס נובל לספרות.
ביל קוזי, פטריארך מרשים, איש-חסד רחב-לב ורקוב, היה הבעלים של "המלון ונווה-הנופש של קוזי", מקום הקיט הכי מוכר בין המקומות לצבעונים בחוף המזרחי של ארהז,ב. בגיל 52, עשרים שנה לאחר שהתאלמן, בחר "לגנוב" לנכדתו כריסטין, בת ה-12, את החברה הכי טובה שלה, היד בת ה-11: "יום אחד עוד בנינו ארמונות-חול על החוף; למחרת הוא הושיב אותה על הברכיים שלו. יום אחד עוד שיחקנו ב"אבא ואמא" מתחת לשמיכה; למחרת היא ישנה במיטה שלו. יום אחד עוד שיחקנו ג´קס; למחרת היא הזדיינה עם סבא שלי." היד נעשיית סבתה-החורגת של כריסטין.
ההווה של הספר הוא ב-1996, כעבור 54 שנה. קוזי עצמו מת לפני 25 שנה, וכבר נהרס כל מה שבנה.
אבל דמויותיה של מוריסון משועבדות בעיקר לעריצות של עברן, הולכות בלי-הרף לאחור (ואף הקוראים ברומאן יועסקו בעיקר בשיחזור מתמשך של העבר העלילתי). שבע נשים היו טרודות בכפייתיות במהלך הספר בדמותו של קוזי (אחת בכלל נולדה אחרי מותו, חמש מהן זוכות למונולוגים פנימיים בהווה), ואליהן נוסף גבר אחד, ידיד-נפש צעיר של קוזי בשנותיו האחרונות. לכל אחד מאלה מפתח אחר להבנת דמותו של קוזי, אבל אצל כולם הוא החור השחור, או המרכז, של הסיפור, מוקד של ערגה לאב, לבעל, למאהב, למגן, לידיד.
הנשים העיקריות, שמקיפות את קוזי גם לאחר מותו, נאבקות להיות בעלות ערך, אלא שהערך הזה כביכול מושג בכניעות נשית הסובבת את אורו של גבר. יותר משהן נאבקות על רכוש, הן נאבקות על השאלה למי שייך "ביג דדי", אבל כל אחת מהן יודעת בלבה שחיבתו של קוזי לא היתה נתונה לה. היתה לקוזי אהבה גדולה אחת, ודווקא האישה ההיא לא זכתה בו. עשרות שנים של שנאה אכזרית ומלחמות יצירתיות בין הנשים הן איפוא מאבק פתטי על לא-כלום, על תדמיתה שלכל אחת בעיני האחרת.
האם הרומאן הזה, הנקרא "אהבה", הוא ספר על ההתחשבנות עם קוזי של הנשים "המתחרות" ועל השנאה ההדדית ביניהן? זה הולך להיגמר ברצח, עכשיו, ב-1996, סבורים הקוראים.
אבל כרומאן שכל ההווה שבו הוא הליכה-לאחור לעבר, מזמן סיום הספר לקוראיו שתי הפתעות שמחייבות לקוראו מחדש, לפחות בזיכרון. האהבה שעל שמה קרוי הספר אינה האהבה לקוזי. זו אהבתן התמה של כריסטין והיד, שמסתבר שצלחה את כל השנים מאז גיל 10 כתשוקב "ישנה, תשושה, ובכל-זאת חדה", תשוקה מלפני שממש ידעו מהוהמין שלהן, מלפני שהמודעות המגדרית והחברתית גרמה להן להאשים את עצמן ב"לכלוך פנימי" (אבל הדיאלוג ביניהן בסוף הספר הוא היחיד שנמסר בלי מרכאות, ואולי כולו בראשה של כריסטין). ומי שאיפשרה את הקשר ביניהן היא האשה "החזקה" של הספר, האחראית לכך שהדף האחרון יגרום לנו לקרוא לאחור גם עלילה אחרת. כמו במותחן פסיכולוגי, הכל היה מונח לפנינו – אפילו צמח האצבעונית – אבל לא שמנו לב.
מחיר: 84.00 ₪