תיאור:
היכן לומדים לראות ולדבר כאמנים? מה מכתיב את הביקורת - האובייקט האמנותי או השיח הפרשני המדובב אותו? עד כמה משגיח המוזיאון על הדיבור המתאר והמפרש את מוצגיו? מהם השחקנים הראשיים בשדה האמנות, ומהם האינטרסים המשותפים והצולבים שלהם? האם הביקורת אפשרית בכלל בעידן שבו מתפרק המרחב הציבורי, והשדה האמנותי הופך לחסר מרכז מובהק?
באימון לאמנות נחשף מעמדה הכפול של האמנות. מצד אחד היא מתוארת כתחום מובחן של תרבות חזותית שבו מייצרים ומחליפים אובייקטים, טקסטים, טעמים, פרשנויות, עמדות ומעמד. בתחום הזה מוטלים תמיד על כף המאזניים היררכיות הטעם והסמכות, כמו גם הגבול המגדיר את התחום עצמו (``זה אמנות``, ``זה לא אמנות``). מצד שני, האמנות נבחנת במגעיה עם זירות אחרות במרחב הציבורי שכל אחת מהן נאבקת על המעמד והפירוש של דימויים הבונים ומפרקים זהות, תודעה פוליטית וזכרון משותף.
אימון לאמנות הוא ספר על מוזיאון, מרחב, דיבור ומבט. הוא שואל על ארגון מרחב התצוגה ומשטר הראייה בתוך המוזיאון ובמרחב הציבורי שמחוצה לו, ובוחר כמקרה מבחן את המוזיאון הישראלי לסוגיו השונים ואת קהילת היוצרים החיה בצידו. הוא מספק תמונת מצב עדכנית של שדה התיאוריה והביקורת העולמי, על זרמי השונים והאסכולות הרבות המצויות בו, אך גם מעריך את אפשרותה של אמנות ביקורתית בישראל. דגש מיוחד ניתן באימון לאמנות להתבוננות במעין מוזיאון חלופי שהקים רפי לביא בביתו ברחוב יונה הנביא 42, ושבו טופחה ושגשגה שושלת של יוצרים ששלטה באמנות שנות השבעים והשמונים בישראל. אמנים כמו מיכל נאמן, יאיר גרבוז, גדעון גכטמן ואביטל גבע נבחנים במסגרת זו כמספקים מודלים אפשריים של ביקורת ושיתוף פעולה.
אריאלה אזולאי יצרה שילוב ייחודי של דיון תיאורטי, פרשנות וביקורת, שבאמצעותו אפשר להתבונן במערכת היחסים המסועפת והמורכבת המתקיימת בין האובייקט האמנותי, הצופה, הפרשן, הגוף, המרחב, והמדינה המבקשות לנהל את כל אלה.
ד``ר אריאלה אזולאי היא חוקרת ומבקרת של התרבות החזותית. היתה אוצרת גלריה בוגרשוב בתל אביב וכיום מכהנת כראש המחלקה ללימודים עיוניים והסמינר החדש בבית הספר לאמנות קמרה אובסקורה ומלמדת בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות, אוניברסיטת בר אילן. היא עורכת כתב העת ``פלסטיקה``.
מחיר: 75.00 ₪