תיאור:
בספר זה יוכל הקורא ללמוד איך בקיץ אחד פרחה לפתע רינה אוסטר והירוותה את כל ירושלים אירוטיות עזה - וכך אירע שהושחתו פניו של אבינועם רבינא, בעלה של עוזרת הבית של משפ` דנקנר: אדון פרחודניק הטיל חבילה שלמה של מרציפנים על רצפת חנותו וצעק ועבר אשת שותפו ובן דוד: ``אני אוהב אותך, גיטה!`` המורה הזקן למתמטיקה שורר בבאס חרישי למרגלות הבית ברח` נרקיס; ואילו הנער דנקנר ספר סטירת לחי מחוקר הקבלה הפרופסור גרשום שלום. כאן יסופר איך ניסה הנשיא בן-צדי לגרוב בסתר את גרביו של סבו של דנקנר, שהושלכו אליו מן המרפסת של בית המשפחה הסמוך לבניין הכנסת הישן. יתגלה מדוע באמת הסתיימה ועידת השלום במדריד באקורד מלנכולי. יובהר מה פשר שימלת המשי הלבנה שנראתה באיטליה, שהודפס עליה המשך מעמ` 6 של הידיעה בעיתון על פסק הדין במישפט אייכמן, ועוד ועוד. אפילו יתברר שחנה`לה המפורסמת, שליכלכה את שימלת השבת שלה כשסחבה שק פחם על הגב, בעצם המיטה אסון על העולם.
לדנקנר כישרון סיפורי נדיר לחולל עלילות מפתיעות ומוזרות, עם פואנטה מעבר לפואנטה. השימחה לספר סיפור על מנת לתפעל קהל מאזינים - סוחפת, ומתגלה כאן עין מצויינת לחשוף את הקוריוז בפרטים של מה בכך, ומצד שני, את היומיומי, הטבעי והמובן מאליו במצבים המוזרים ביותר. התענוג של הקורא בקריאת הסיפורים הללו - ההומור, הגרוטסקה, המתח וההפתעות - אינם דבר שאפשר לזלזל בו: אבל הקריאה המצטברת בספר יש בה יותר מזה.
``הזהות`` האנושית החמקמקה נתפסת אצל דנקנר כמשהו שמתנועע בין סיפורים. ``מהותו`` של אדם נקבעת על ידי התפקיד שהוא ממלא כמספר סיפורים לעולם (ולסיפור יש כוח עצום בעולם, לתפעל ולחולל); על ידי הסיפור שהוא מדמה לעצמו שהוא גיבורו; על ידי הסיפור שהוא משדר לאחרים על עצמו (בתום, או כאמן בין שאר אמני הרמיה); ועל ידי התפקיד שהוא ממלא בסיפורים של אחרים או בסיפורים שאחרים מייצרים למענו. אדם הולך לסיפור אחד, אבל תמיד הוא נקלע לסיפור אחר, או שהוא מעין ``מדיום`` של סיפור אחר. הקיום האנושי הוא מאמץ מתמיד לעבות את חוטיו של איזה סיפור, ואפילו המשטרה יודעת להעריך סיפור טוב.
לפעמים מה שקורה לאדם הוא צומת שבו כמה סיפורים נפרדים מתלכדים לרגע, בלי לדעת זה על זה; במקרים רבים יותר יש קצר בין הסיפורים. המלאך הטוב של הסיפור האחד הוא השטן של האחר; הנוכל הבינלאומי, הממיט חרפה על הוריו כגיבור של סיפור אחד, הוא בסיפור אחר הילד שאהב את הוריו יותר מדי וביזבז על זה את החיים שלו. מאחורי כל סיפור רוחש וחי כאן סיפור הפוך שנראה ``אמיתי`` יותר, אבל בעצם הוא פשוט בדיה אחרת, שהזה או יזם מישהו. לא אחת מוצא עצמו אדם בחיפוש אחר הסיפור האבודה שהוא מככב בו, בלי לדעת, כדמות מרכזית. העיקרון הוא: אמור לי מהם סיפוריך, ואומר לך מי אתה.
רוב גיבורי הסיפורים ``נוסעים למרכז``, אבל המרכז נוסע לשוליים. הממלכתיות ההדורה סמוכה ל``לשום המים שהיתה יורדת כל יום מן המרזב של דוידוף``; הידיעה על פסק הדין של איכמן רק מחליפה את הידיעה הסמוכה בעיתון על האיש שהוכנס בטעות לסיפור שבו הוא מרגל של מס הכנסה; ודנקנר, המזדמן למקום המתאים, הופך לגיבור מרכזי בסיפור על גנרל המחפש את מנורת המיקדש שטיטוס שדד. ``נאראטיבים`` גדולים, לאומיים ובינלאומיים, מומרים על פי עקרון יחסי השכנות בסיפורי החיים הכי קטנים של חצר אחורית פרטית.
מבחינה זאת הופך הטקסט של ``כבר אין פינף-אונד-צוואנציש`` לטקסט מפתח. זהו טקסט על שולי המחנה, ציבור של חנוונים ופקידים קטנים, שהשתדל לרקום כאן מחדש חיים זעירים מתוך הפניית עורף לסיפורי הגבורה והבנייה הגדולים, הקולקטיביים מומרים בכרוניקה הקטנה, הסמוכה; ואם קרה שמוועידת השלום במדריד לא יצא שום דבר - זה שום דבר אחר; ואפילו המהומות בשיקגו נגד מלחמת וייטנאם מנחיתות, אחרי שנים רבות, מהלומה לא צפויה, אבל אישית.
המישחק בין בדיה ל``אמת`` מרכזי לספר. דנקנר מגייס גלריה רחבה של דמויות ידועות - כולל דמותו האונתטית שלו עצמו - המשתתפות בסיפורים הבדויים ויכולות להעיד שהוא ``מדווח אמת כרוני``. סרט, ציור ותצלום עשויים לחולל מציאות, בעוד המציאות נחשדת כתחפושת בדויה. הגבולות פרוצים ממילא; הבדיה של הסופר היא רק אחת בתוך שורה של מסיכות, והונאות, והונאות עצמיות. הכל סיפורים. אתה בודה, משמע אתה קיים.
מ.פ.
מחיר: 75.00 ₪