הציונות הדתית, כפי שהיא מוכרת לנו מזה עשורים אחדים, היא ברייה חדשה שבאה לעולם בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. החשוב במאפייני התמורה שחלה בדמות הציונות הדתית הוא אימוץ חזון ארץ ישראל השלמה ומימושו באמצעות התיישבות יהודית ברחבי יהודה ושומרון. מטבעם של דברים, התמורה הזאת לא התרחשה בבת אחת אלא הבשילה בתהליך שנפרס על פני שנים אחדות. משיחיות פוליטיקה והלכה: הציונות הדתית ו"השטחים" 1967–1982 מתחקה אחר השלבים הראשונים של התהליך הזה כפי שבאו לידי ביטוי בשיח על עתיד "השטחים" (יהודה, שומרון, חצי האי סיני ורמת הגולן), שהתנהל בציבור הדתי-לאומי למן תום מלחמת ששת הימים ועד השלמת הסכם השלום עם מצרים עם פינוי חבל ימית.

ניתוח המאמרים שפורסמו בעיתונים ובכתבי העת בשנים 1967–1982 מלמד, שבשיח הנדון התבלטו שתי מגמות עיקריות: המגמה הדתית-הלאומית-המשיחית, מכאן, והמגמה הפרגמטית-ההומניסטית, מכאן. דוברי המגמה הראשונה תבעו להשתית את התנהלות מדינת ישראל במישור המדיני-הביטחוני על ערכים ושיקולים מתחומי האמונה הדתית וההלכה, ואילו נציגי המגמה השנייה קראו לקובעי המדיניות להתבסס על שיקולים פרגמטיים ועל ערכים הומניסטיים. הספר מתאר את התהליך שבמסגרתו אימץ הזרם המרכזי של הציונות הדתית את העמדות של המגמה הדתית-הלאומית-המשיחית, בעוד שהמגמה הפרגמטית-הומניסטית נדחקה לעמדת שוליים.

עמנואל אטקס הוא פרופסור (אמריטוס) בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים.
מספריו: רבי ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר (מאגנס תשמ"ב); ליטא בירושלים – העלית הלמדנית בליטא וקהילת הפרושים בירושלים (יד יצחק בן צבי תשנ"ב); יחיד בדורו, הגאון מווילנה – דמות ודימוי (מרכז זלמן שזר תשנ"ח); בעל השם, הבעש"ט – מאגיה, מיסטיקה, הנהגה (מרכז זלמן שזר תש"ס); בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד (מרכז זלמן שזר תשע"ב); לשם שמים – חסידים, מתנגדים, משכילים ומה שביניהם (כרמל ירושלים תשע"ו); הציונות המשיחית של הגאון מווילנה – המצאתה של מסורת (כרמל ירושלים תשע"ט).