“כְּמִי שֶׁמְּעֵזָּה בְּסֵתֶר לִבָּהּ לָגַעַת

בַּגְּבוּל הַדַּק שֶׁבֵּין הַמּוּתָר לָאָסוּר

אֲנִי שׁוּב וָשׁוּב מוֹעֶדֶת,

מוּעֶדֶת לְפוּרְעָנוּת

וְלַמְרוֹת זֹאת,

מְעִידָה בְּרֹאשׁ חוּצוֹת  –

אֵין גְּבוּל!”

אמי, אורה ערמוני, חיה מרבית שנותיה בקיבוץ מלכיה שעל גבול הלבנון. רב חייה היתה מורה, עיתונאית, פעילה חברתית ולצד כל אלה תמיד כתבה שירים. כשפנתה אלי לעזור לה באיסוף והפקת ספר, שמקבץ את כל שיריה בנושא הגבול, חשתי זכות גדולה.

בתהליך הליקוט והעריכה נחשף לפני באור חדש מרחב שיריה של אמי, שכולו בין ועל גבולות. על הגבול בין הפוליטי לאישי, על הגבול שמפריד בין אשה לאשה, בין אדם לאדם, בין אם לילדיה שגדלים על הגבול. על הגבולות הפנימיים בין המותר לאסור, בין אושר לחרדה. על הגבולות בין האדם והטבע ויכולתם להתקיים זה לצד זה.

בספר זה נאספו שירים שהופיעו בעבר בספרי שירה של אמי, יחד עם שירים חדשים פרי עטה. וכולם שירים על הגבול. בין היתר מופיעים בספר שירים שהופיעו במקור בספריה: עוברת אורח (כרמל, 2006); שנית הים לא יבקע (הקיבוץ המאוחד, 2011); והסיפור שלי לא יסופר (כרמל, 2017).

אני חשה זכות גדולה להיות שותפה לתהליך הפקת הספר ודרכו להסיר גבולות וחומות שחצצו בינינו, בתוך מרחב האהבה בין אם ובת, לאורך השנים.

לילך ערמוני שמעוני